בשנת 90 פרץ לוי עם אלבומו הראשון, הקלפן, שזכה להצלחה בקרב חובבי המוזיקה הטורקית והערבית. האלבום הפתיע את התעשייה הים תיכונית, שלא הבינה את הסגנון החדש שהתבסס על רבעי טונים טורקיים וערביים. הוא זכה להתעלמות מוחלטת מקברניטי המוזיקה הים תיכונית ומכלי התקשורת. לוי המשיך בדרכו בדבקות. הוא הופיע בעיקר במועדון "פאמי בבק" שקיבץ אליו את כל חובבי המוזיקה הטורקית והערבית שהיוותה מעין אלטרנטיבה מתחרה למוזיקה הים תיכונית "התימנית". האלבום שיצא לאחר מכן, החזירי לי את בני (91), כבר הפך את לוי לכוכב. שיר הנושא מתוך האלבום, לצד שירים כמו "יום הרווקים", הפכו את לוי למבוקש באירועים משפחתיים ובמועדונים. אלבומו, נסתרות דרכי האל, (92), עם הלהיטים "אהיה לך מלך" ו"גנוב עליה", ביסס ללוי מעמד של כוכב שחובה להתייחס אליו. הביקורות אומנם קטלו את סגנון השירה והטקסטים, אבל הקהל נהר בהמוניו להופעות ואלבומיו של לוי נמכרו בהמוניהם.
המטרה הראשונה של עופר לוי הושגה. הוא הפך לכוכב על וסגנונו המוזיקלי הפך למקובל. אין ספור אלבומים של זמרים חדשים כמו משה כהן, וקוקו מאילת שניסו לחקות את הצלחתו, זכו לנתח מסוים מהעוגה שאפה לוי.
לוי המשיך לעבוד והוציא את אלבומו הרביעי, אוהב לחיות (93), שהיה האלבום הטוב ביותר שלו ושסיפק את מירב להיטיו כמו "מאוהב בגשם", "מהי אהבה", "אין לי יום, אין לי לילה", "דרך מפתה" ושיר הנושא. האלבום הביא את לוי לשיאים חדשים שכבר פרצו את גבולות חובבי המוזיקה המזרחית. לוי הפך לכוכב תקשורת והאלבום נמכר, לפי דיווחי המפיקים, בלמעלה מ- 150 אלף עותקים.
לאחר שמטרה זו הושגה פניו של לוי הופנו לעבר מטרה נוספת – מופע יחיד. לוי לא חשש לפתוח קופות ולקיים מופע יחיד בהיכלים, למרות שזמרים ים תיכוניים נמנעו מהצעד הזה והעדיפו את הכסף הבטוח מהאירועים המשפחתיים, המועדונים וועדי העובדים. על מנת לנסות ולהבטיח את הצלחת המופעים, הוא החליט בעצה אחת עם מנהלו האישי דאז שלומי ברגיג, להקפיא את הופעותיו במועדונים ובאירועים פרטיים. לוי גרם לצמא של כחודש ימים אצל המעריצים ויצא אל המופע השאפתני. הניהול המוזיקלי הופקד בידי דוד קריבושי ועל הבמה היו לא פחות מ – 15 נגנים. המופע היה להצלחה אדירה. היכל ה"סינרמה" היה מלא עד אפס מקום. לוי, כמתבקש, ערך מופע נוסף ב"סינרמה" שזכה אף הוא להצלחה ועוד סדרת מופעים ברחבי הארץ.
האלבום זכה ליחסי הציבור של גברי מזור במטרה להכין את הקרקע לחדירה אל לב הקונצנזוס. אחד הצעדים הראשונים שנעשו על מנת לאפשר את המהלך היה דואט עם הזמרת לאה לופטין לשיר "הכל פתוח". הרעיון של גברי מזור היה לחבר בין שני זמרים שמבחינה מוזיקלית רחוקים כביכול שנות אור זה מזה ובכל זאת לחבר אותם דרך שיר ארץ ישראלי טיפוסי. הרעיון הוגדר על ידי המבקרים כרעיון גאוני והשיר הפך ללהיט גדול עד כדי כך שלאה לופטין ועופר לוי הפכו למעין צמד. השניים הופיעו בקדם ארוויזיון ב – 95 עם השיר "הארץ המובטחת" שהיה שיר הנושא באלבום משותף. זה כבר היה יותר מדי בשביל הקהל המזרחי של לוי שהחל לזהות סימני "התאשכנזות". האלבום זכה להצלחה אבל לא בסדר גודל אליו רגיל לוי. היו בו להיטים כמו "את לי אור" (שבוצע במקור על ידי הזמר נתנאל) ועוד רבים וטובים. המעבר של לוי למיינסטרים הצליח, אבל ההצלחה גבתה מחיר עליו לוי לא חשב – איבוד הקהל המקורי שלו. כדי לרצות את הקהל שלו הוא הוציא אלבום אוסף של להיטיו, כשבין היתר יש ביצועי סולו ל"הכל פתוח" ו"את לי אור".
בסוף 95, החל לוי בתהליכים של חזרה בתשובה. לוי הפך לדתי חרדי שלא שר יותר את שיריו ה"חילוניים". לחץ כבד של אמרגניו ובני משפחתו החזיר אותו לאולפן ההקלטות. לוי איבד מנכסיו ורבניו התירו לו לשיר שירי אהבה לצורך הכנת אלבום חדש. האלבום ציפור השמש (97), כלל שירי אהבה והיה מושקע מאוד מבחינה מוסיקלית. שיר הנושא היה שיר אהבה לביתו הבכורה והיחידה ציפורה שנכתב והולחן על ידי יוני רועה. בין השירים היה "חובות ליבי" שדיבר על חזרתו בתשובה.
למרות ההשקעה העצומה, האלבום נחל כשלון. שנתיים לאחר מכן יצא האלבום בהופעה חיה. האלבום הוקלט בהופעות של לוי, למעט השיר שסוגר את האלבום, "בנאדי עליק". חידוש לשירו הקלאסי של עבדל חלים חאפז. "בהופעה חיה" זכה להצלחה יחסית.
בשנת 2001 עבד לוי על אלבום שכלל שירי חזרה בתשובה, אך לא הוציא אותו.
בשנת 2005 בישר לוי כי הוא חוזר לזירת המוסיקה, אחרי שתיקה אולפנית בת תשע שנים. לוי הוציא את הסינגל "מצייר אותך", שיר ראשון מאלבום שלם בן 10 שירים. את האלבום הפיקו יעקב למאי ושי ראובני. בין כותבי השירים ניתן למצוא את ארקדי דוכין, דוד זיגמן, נערי רפול ויוסי גיספן.
עופר לוי נולד ב17.6.1964 , בקרית מלאכי , ישראל כמובן..
התגורר בבת ים ירושלים בני עייש והיום מתגורר באשדוד.
עופר לוי הוא זמר שהפך למיתוס עוד בתחילת דרכו. עם הרבה עקשנות ודבקות בדרך שלו הוא הצליח לבצע את אחד המהלכים היותר משמעותיים במוזיקה המזרחית. לוי הגיע אחרי שאלי לוזון יצר את הלחנים הטורקיים ושירת רבעי הטון. לוי המשיך סגנון זה ללא פשרות. במקביל אליו פרצה זהבה בן שגם היא התבססה בעיקר על מוזיקה טורקית וערבית. לוי, כמו בן, לא חשש מתוויות נלעגות כמו "זמר בכי", וכך הפך מזמר שוליים לאמן מרכזי במוזיקה המזרחית ובכלל. עופר לוי הוא זמר אדיר, יחיד בדורו. כל הניסיונות לחקות אותו לא הצליחו לשחזר ולו מחצית מיכולתו הקולית והישגיו האומנותיים.
המטרה הראשונה של עופר לוי הושגה. הוא הפך לכוכב על וסגנונו המוזיקלי הפך למקובל. אין ספור אלבומים של זמרים חדשים כמו משה כהן, וקוקו מאילת שניסו לחקות את הצלחתו, זכו לנתח מסוים מהעוגה שאפה לוי.
לוי המשיך לעבוד והוציא את אלבומו הרביעי, אוהב לחיות (93), שהיה האלבום הטוב ביותר שלו ושסיפק את מירב להיטיו כמו "מאוהב בגשם", "מהי אהבה", "אין לי יום, אין לי לילה", "דרך מפתה" ושיר הנושא. האלבום הביא את לוי לשיאים חדשים שכבר פרצו את גבולות חובבי המוזיקה המזרחית. לוי הפך לכוכב תקשורת והאלבום נמכר, לפי דיווחי המפיקים, בלמעלה מ- 150 אלף עותקים.
לאחר שמטרה זו הושגה פניו של לוי הופנו לעבר מטרה נוספת – מופע יחיד. לוי לא חשש לפתוח קופות ולקיים מופע יחיד בהיכלים, למרות שזמרים ים תיכוניים נמנעו מהצעד הזה והעדיפו את הכסף הבטוח מהאירועים המשפחתיים, המועדונים וועדי העובדים. על מנת לנסות ולהבטיח את הצלחת המופעים, הוא החליט בעצה אחת עם מנהלו האישי דאז שלומי ברגיג, להקפיא את הופעותיו במועדונים ובאירועים פרטיים. לוי גרם לצמא של כחודש ימים אצל המעריצים ויצא אל המופע השאפתני. הניהול המוזיקלי הופקד בידי דוד קריבושי ועל הבמה היו לא פחות מ – 15 נגנים. המופע היה להצלחה אדירה. היכל ה"סינרמה" היה מלא עד אפס מקום. לוי, כמתבקש, ערך מופע נוסף ב"סינרמה" שזכה אף הוא להצלחה ועוד סדרת מופעים ברחבי הארץ.
האלבום זכה ליחסי הציבור של גברי מזור במטרה להכין את הקרקע לחדירה אל לב הקונצנזוס. אחד הצעדים הראשונים שנעשו על מנת לאפשר את המהלך היה דואט עם הזמרת לאה לופטין לשיר "הכל פתוח". הרעיון של גברי מזור היה לחבר בין שני זמרים שמבחינה מוזיקלית רחוקים כביכול שנות אור זה מזה ובכל זאת לחבר אותם דרך שיר ארץ ישראלי טיפוסי. הרעיון הוגדר על ידי המבקרים כרעיון גאוני והשיר הפך ללהיט גדול עד כדי כך שלאה לופטין ועופר לוי הפכו למעין צמד. השניים הופיעו בקדם ארוויזיון ב – 95 עם השיר "הארץ המובטחת" שהיה שיר הנושא באלבום משותף. זה כבר היה יותר מדי בשביל הקהל המזרחי של לוי שהחל לזהות סימני "התאשכנזות". האלבום זכה להצלחה אבל לא בסדר גודל אליו רגיל לוי. היו בו להיטים כמו "את לי אור" (שבוצע במקור על ידי הזמר נתנאל) ועוד רבים וטובים. המעבר של לוי למיינסטרים הצליח, אבל ההצלחה גבתה מחיר עליו לוי לא חשב – איבוד הקהל המקורי שלו. כדי לרצות את הקהל שלו הוא הוציא אלבום אוסף של להיטיו, כשבין היתר יש ביצועי סולו ל"הכל פתוח" ו"את לי אור".
בסוף 95, החל לוי בתהליכים של חזרה בתשובה. לוי הפך לדתי חרדי שלא שר יותר את שיריו ה"חילוניים". לחץ כבד של אמרגניו ובני משפחתו החזיר אותו לאולפן ההקלטות. לוי איבד מנכסיו ורבניו התירו לו לשיר שירי אהבה לצורך הכנת אלבום חדש. האלבום ציפור השמש (97), כלל שירי אהבה והיה מושקע מאוד מבחינה מוסיקלית. שיר הנושא היה שיר אהבה לביתו הבכורה והיחידה ציפורה שנכתב והולחן על ידי יוני רועה. בין השירים היה "חובות ליבי" שדיבר על חזרתו בתשובה.
למרות ההשקעה העצומה, האלבום נחל כשלון. שנתיים לאחר מכן יצא האלבום בהופעה חיה. האלבום הוקלט בהופעות של לוי, למעט השיר שסוגר את האלבום, "בנאדי עליק". חידוש לשירו הקלאסי של עבדל חלים חאפז. "בהופעה חיה" זכה להצלחה יחסית.
בשנת 2001 עבד לוי על אלבום שכלל שירי חזרה בתשובה, אך לא הוציא אותו.
בשנת 2005 בישר לוי כי הוא חוזר לזירת המוסיקה, אחרי שתיקה אולפנית בת תשע שנים. לוי הוציא את הסינגל "מצייר אותך", שיר ראשון מאלבום שלם בן 10 שירים. את האלבום הפיקו יעקב למאי ושי ראובני. בין כותבי השירים ניתן למצוא את ארקדי דוכין, דוד זיגמן, נערי רפול ויוסי גיספן.
עופר לוי נולד ב17.6.1964 , בקרית מלאכי , ישראל כמובן..
התגורר בבת ים ירושלים בני עייש והיום מתגורר באשדוד.
עופר לוי הוא זמר שהפך למיתוס עוד בתחילת דרכו. עם הרבה עקשנות ודבקות בדרך שלו הוא הצליח לבצע את אחד המהלכים היותר משמעותיים במוזיקה המזרחית. לוי הגיע אחרי שאלי לוזון יצר את הלחנים הטורקיים ושירת רבעי הטון. לוי המשיך סגנון זה ללא פשרות. במקביל אליו פרצה זהבה בן שגם היא התבססה בעיקר על מוזיקה טורקית וערבית. לוי, כמו בן, לא חשש מתוויות נלעגות כמו "זמר בכי", וכך הפך מזמר שוליים לאמן מרכזי במוזיקה המזרחית ובכלל. עופר לוי הוא זמר אדיר, יחיד בדורו. כל הניסיונות לחקות אותו לא הצליחו לשחזר ולו מחצית מיכולתו הקולית והישגיו האומנותיים.
