תמיר גל

בטרם פרץ בעולם המוסיקה, התפרנס גל כפועל בניין. להיטו הראשון של גל, "שלום לך סיגל", יצא בשנת 1989. השיר נכתב על אחותו, סיגלית חאלד-מכלוף שהתמכרה לסמים ונעלמה. גל יצא למסע חיפושים אחרי האחות, שנחשבה לנעדרת, עד שגופתה נמצאה באתר בנייה.

בשנת 1992, בהיותו בן 24 וכבר גרוש עם ילד, התחתן גל עם מרטין בת ה-17. הוא החל להוציא אלבומים בהפקתו של אבי גואטה: בשביל האושר, מתחרט (שכלל את הלהיט "סוער"), משחקי מילים, כיף של חפלה, פרדונה מי ואלבום משותף עם איציק קלה.

בשנת 1996 כיכב גל בסרט של "הפקות המזרח" (הבמאי ימין מסיקה והתסריטאי ירמי קדושי), "שלום לך סיגל". הסרט התבסס על סיפורו האמיתי של גל בחיפושיו אחר אחותו, והשתתפה בו גם אשתו. הסרט, שלא הוקרן באופן מסחרי, זכה להקרנת בכורה יוצאת דופן בסינמטק תל אביב, במסגרת שבוע שהוקדש לסרטיו של מסיקה. "שלום לך סיגל" יצא ישירות לספריות הוידאו, ויוצריו טוענים שנמכר ברבבות עותקים. גל השתתף גם בסרט נוסף של "הפקות המזרח", "צעדים נואשים" שמו, לצד אריה אליאס ויענקל'ה בן סירא. הוא הוציא גם את האלבומים "דמייני" ו"שרוף עליה", שכלל את הדואט עם איציק קלה "ספרי לי".

בשנת 2003 כיכב גל בסרט ההמשך, "תני סימן חיים", ולצידו גם אשתו וביתו. הסרט זכה לראשונה לסיוע מימון מצד הקרן הקולנוע הישראלי, ואף זכה להפצה בכמה בתי קולנוע ברשת "גלובוס". בסרט מצולמים הופעותיהם של גל ושל הזמרת לינט, ונכלל אף דואט בין השניים. במקביל לסרט, הוציא גל גם את אלבומו ה-11, נשקי בלי סוף.

רגב הוד

רגב יהודה נולד ב-1980 ברחובות. הופעתו הראשונה בפני קהל היתה בגיל 12, אז כיכב במסיבת הסיום של בית ספרו. בהופעה זו, לטענתו, דבק בו חידק המוסיקה. נסיונותיו הבלתי נלאים של אביו להרחיקו מהבמה, נתקלו בהתנגדות מצד בני משפחה, שהפצירו באב שיניח לילד לבטא את כשרונותיו. הוד החל להשקיע את כל מרצו במוסיקה. הוא הופיע כזמר וכשחקן במופעי בית הספר. במקביל הופיע גם באירועים משפחתיים וכזמר חימום במועדונים. לקראת גיוסו לצה"ל ניסה הוד להתקבל ללהקה צבאית, אך ללא הצלחה. כשמלאו להוד 19, חבר לאלון צדוק, שהיה מנהלו האישי של אייל גולן. בשנת 1999 יצא לאור אלבום הבכורה של הוד, עד השקיעה האחרונה. את האלבום הפיקה חברת "הד ארצי" ואביחי מליחי הופקד על הניהול המוסיקלי. האלבום זכה בהצלחה ומכר מעל 10,000 עותקים.
שנה לאחר יציאת אלבום הבכורה, החליטה חברת "הד ארצי" להחתים את הוד על חוזה להפקת אלבום נוסף. מיקי גבריאלוב הפיק מוסיקלית את כל האלבום, כתב והלחין חמישה שירים מתוכו, ואף מבצע באלבום דואט עם הוד. לאלבום קראו בעקבותייך.

בשנת 2003 הוציא הוד שני סינגלים: הבלדה המצליחה "התינשאי לי" ו"שש בש". האלבום המלא, שנקרא גם הוא התינשאי לי, יצא בינואר 2004 והיה השלישי במספר של הוד. באלבום נכלל גם חידוש לשיר "חורף 73", שבוצע במקור על ידי להקת חיל חינוך מיוחד.
בשנת 2005 הוציא הוד את האלבום אני לא מלך. האלבום כלל לראשונה שירים שכתב הוד בעצמו. בנוסף כלל האלבום חידוש לשיר "מה תאמרי" של יזהר אשדות, דואט עם רינת בר (שכתבה והלחינה מספר שירים נוספים בדיסק) - "חולם על הירח", ושיתופי פעולה עם משפחת תאקט.
כיום עובד הוד על אלבומו החמישי, "מהפך", ממנו יצאו לרדיו שיר הנושא, "בואי תגידי" ו"קונצרט חיי". במקביל הוא מגיש תוכנית מוזיקה אישית ברדיו לב המדינה ומפרסם בלוג אישי באתר ערוץ 24.

לידור יוספי

את צעדיו הראשונים כמוזיקאי הוא עשה במסגרת להקות נוער מקומיות. כשבגר ליווה יוספי זמרים כקלידן במועדונים ים תיכוניים. אז היה מוכר יותר בשם דורון יוסף. הוא יצר, לחנים בעיקר, לזמרים כמו ליאור פרחי ונריה חובב. בעצת אמרגנו ומפיקו יוסי בן דוד, החליט לשנות את שמו לשם יותר מסחרי. בשנת 1997 הוציא יוספי את אלבום הבכורה שלו, ראש בראש, שזכה להצלחה לא קטנה. שיר הנושא הוא אחד הלהיטים המובהקים בטריבונות מגרשי הכדורגל. האלבום יצא בתמיכה כלכלית של הזמר חיים משה.
האלבום השני של יוספי מ-1998, ילד אתה עולם, יצא בצילו של אבל כבד בעקבות מותו הטראגי של בנו שלו בן השלוש. שלו נספה בביתו לאחר ששיחק במצית. לאחר הטראגדיה הסתגר לידור בביתו ורצה לפרוש מהמוזיקה. "הייתי בין החיים למוות" סיפר לידור "הגעתי למסקנה שרק המוזיקה תחזיק אותי בחיים, לכן החלטתי להמשיך". יוספי התגרש מאשתו והחל בתהליך בניה מחודש של חייו. האלבום ילד אתה עולם זכה להצלחה גדולה מאוד ונמכר בלמעלה מ – 40 אלף עותקים. האלבום כלל דואטים עם הזמרים יואב יצחק (בשיר "השחפים" שנועל את האלבום), ו"תני לי" עם חיים משה. "תני לי", על פי לחן יווני של ניקוס קארוולאס למילים של יוסי בן דוד. השיר היה ללהיט גדול והאלבום הציב את לידור בעמדת זמר פופ ים תיכוני בולט. באלבום נמצא גם החידוש לשיר "מלאך ושטן" של זוהר ארגוב שבוצע על ידי לידור במסגרת הפרוייקט "חברים שרים זהר".
ב-1999 יצא אלבומו השלישי של לידור הכל הפוך. הצלחת הדואט עם חיים משה מהאלבום הקודם שכנע את האמרגנים שכדאי לנסות שוב ללכת על אותו רעיון. משה (בן דודו של בן דוד) נענה להצעה בפעם השניה והשניים בצעו ביחד את "סודך גלי לי" שוב היה זה יוסי בן דוד שכתב את המילים לפי "דוו אל לה מורה" להיט גדול של שר מתוך האלבום Believe. "סודך גלי לי" זכה להצלחה אבל לא בסדר גודל של "תני לי".
שני האלבומים איימו להפוך את יוספי ל"זמר דואטים" וברור היה שבאלבום הבא שלו הוא יהיה חייב להסתדר בכוחות עצמו. אלבומו מרגיש כחול (2000) כלל רק דואט אחד, "שני עולמות ביחד" עם מיכל אמדורסקי, אך גם לא היה בו להיט גדול באמת. האלבום לא זכה להצלחה גדולה אבל לא מעט שירים ממנו היו להיטי מועדונים.
בשנת 2004 הוציא יוספי את אלבומו השישי, רוצה לעוף. האלבום כלל את הדואט עם נתי לוי, "תחשבי עלינו" ועשרה שירים נוספים פרי עטם של ארלט ספדיה, שמואל אלבז ואחרים.

יואב יצחק

יואב יצחק התחיל את הקריירה שלו כזמר חימום במועדונים. הוא שר לפני זמרים כמו זהר ארגוב, דקלון, אבנר גדסי וחיים משה, ורכש לעצמו מעמד של זמר מועדונים מבוקש. רק בגיל 32 הוא הוציא את אלבומו הראשון זה הזמן לסלוח שזכה להצלחה ענקית. האלבום השני שהוציא, לאן הולכים כולם, לא מכר כצפוי. יצחק תולה את הכישלון במותו הטראגי בתאונת דרכים של חברו הטוב ומנהלו האישי יורם חתוכה. אלבומיו הבאים של יצחק הצליחו יותר, ועם ההצלחה הגיע למעמד של סטאר בשמי המוזיקה הים תיכונית.
גוון קולו המחוספס וסגנון מוזיקלי המושפע ממוזיקה הודית ויוונית הם אלו שתרמו להצלחה.
בשנת 2000 הוציא יצחק את אלבומו שר בשניים בו מאוגדים מיטב הדואטים שביצע, ביניהם "תפוח חינני" עם גידי גוב ו"עד סוף הקיץ" עם חברו הטוב שלומי שבת.
בשנת 2004 הוציא יצחק את האלבום לכבד ולחלוק, אלבומו ה-11 במספר, לו כתב והלחין את שיר הנושא. בין הכותבים האחרים באלבום ניתן למצוא את יוסי גיספן, רחל שפירא, יוני רועה, שמעון בוסקילה ואחרים. באלבום נמצא גם הדואט "מי אמור" אותו מבצע יצחק עם בתו הצעירה גלי.

חיים משה

משה נשוי ואב לשלושה. הוציא עד כה 22 אלבומים לא כולל אוספים. בין להיטיו: "לינדה לינדה", "אהבת חיי", "תן לזמן ללכת", "תודה", "כל נדרי", "הקולות של פיראוס", "איזו מן אשה", "דברי אלי", "התמונות שבאלבום", "סניוריטה", "אהבנו".
משה ליווה את עולם הזמר המזרחי עוד מהימים בהם הוקלטו הזמרים באולפנים מאולתרים. הוא החל כזמר שני לצד דקלון בצלילי הכרם , ושר באירועים בעיקר מהרפרטואר התימני. הוא החל את קריירת הסולו שלו עם להיטים כמו "אהבת חיי" ו"לינדה לינדה". מאוחר יותר יצא אלבומו המצליח תן לזמן ללכת, שבעקבותיו הפך לכוכב. בשנת 1984 הופיע בסרט "כאסח" עם השיר "למה אל" שהיה להיט. ב1985 יצא במופע יחיד והופיע בין היתר ב"צוותא" וב"בריכת הסולטן".
משה הרבה לשיר שירים של נעמי שמר, יאיר קלינגר ועוד, בעקבות זאת חש הקהל המזרחי נטוש ופגוע והגיב בהתאם. למרות להיטים גדולים כמו "כל נדרי" שבעקבותיהם יצא למופע יחיד והפך לקונצנזוס, המשיכה הפופולאריות שלו לדעוך. האלבום שסימן יותר מכל דעיכה זו הוא האלבום ממעמקים שהוקדש לשירים חסידיים. באותה תקופה נכשל אלבום נוסף שלו, הביתה. לקהל שלו צרם שמשה חשק באהבת הממסד וממלכתיות הוסיפה לכך הופעתו בקדם אירווזיון 1988 עם השיר "לחיים".
רק באלבום איזו מין אשה (1991) ששיר הנושא בו היה משופע ברבעי טונים, החל משה לרכוש מחדש את אמון הקהל. האלבום היה משופע במוזיקה מזרחית אמיתית, עם השפעות ערביות מובהקות. זמן קצר לאחר מכן, כשנחשף השיר "הקולות של פיראוס", "התעורר" הקהל וקלט שהאלבום הביתה הוא בעצם אלבום מצוין. חברת "האחים ראובני" שעמדה מאחורי הפקת אלבומיו מאז ועד היום הוציאו את האלבום שוב לחנויות תחת השם "הקולות של פיראוס". חיים שב להיות כוכב. הוא הצהיר בפי כל שהוא זמר מזרחי שלא מתבייש במזרחיותו. האלבום דברי אלי (94), ששיר הנושא שלו היה להיט ענק וזכה לאין ספור חידושים, החזיר את משה סופית לחיק הקהל המזרחי. למרות אלבום כפול שלא הצליח במיוחד, אתמול, מעמדו של משה בזמר המזרחי לא התערער.
בשנת 1998 השתתף בשני פרוייקטים. האחד, עבודה עברית בו ביצע את השיר "הנני שר" של יהורם גאון ובפרוייקט חברים שרים זהר , בו חידשו מיטב האומנים משירי זהר ארגוב. משה חידש שם את "כך עוברים חיי".
משפחתו של משה גם היא בעולם הזמר. בנו גדי, 19, עומד לפני קריירה של זמר. אחותו גאולה מדיאל, הוציאה אלבום בכורה שבועת אוהבים והאחיין שלו, עידן משה, יצא אף הוא באלבום משלו, פרי אסור.

בשנת 2001 הוציא משה את האלבום אמצע החיים.
באלבומו של משה מ-2005, נוגע בנשמה, השתתף הבן גדי בדואט עם אביו בשיר "בלגאנים". האלבום עצמו, שהופק על ידי ג'קי אסולין ורובי בן שמעון, כלל שירים שכתבו, בין השאר, אהוד מנור, יוסי גיספן, איתן אלבז, שוש מולא עוזי חיטמן המנוח ואחרים.

בועז שרעבי

בעז שרעבי היה מתופף מוכשר כבר בגיל עשר, אז הקיש על טמבור כליווי ללהקות מחול שהדריך אחיו, יפת. באמצע שנות ה-60 תופף שרעבי בלהקות הקצב. בראשונה, כובשי הקצב, היו איתו גם הגיטריסט גרי אקשטיין ונגן הבס מיקי גבריאלוב. בשנייה, בה ניגן ב-1966 ונקראה המטפסים, נשאר אקשטיין, ושרעבי קיבל הזדמנות גם לשיר חלק מהלהיטים, בשפה שהוא מכנה "חארטה", כלומר, את המילים הוא לא ידע, אבל הנשמה הייתה שם מההתחלה. עד סוף שנות ה-60 ניגן שרעבי בכל מיני להקות והרכבים ובעיקר עם להקות מחול. הידועה בהן, בה ניגן בכלי הקשה, קסילופון, חליליות וחליל, הייתה להקת כרמון. הלהקה גם הופיעה הרבה בחו"ל, חלק מההופעות כחימום לייצוג הישראלי המצליח ביותר בתחום הזמר, מייק ברנט.
ב-1971 החל להיחשף כישרונו של שרעבי גם כמלחין וכזמר. באפריל הגיע לרדיו שיר ראשון שלו, באנגלית דווקא, לחנו ל"פמלה" (מ' חנה בן ארי). אחריו באו "רינגולי", "מציאות" ו"זירו זירו", וכולם הצליחו מאוד וזכו למחמאות על השילוב המקורי בין פופ מערבי ומוטיבים מזרחיים. במצעדים העבריים באותו זמן הצליחו שירים נוספים שהלחין שרעבי, ביניהם "חופשי ומאושר" ו"רינגולי" (ששרו אילן ואילנית), "פעם לאהוב" ו"איש הסתיו" (אילנית), "פמלה" (משפחת ירקוני), "ג'קי שם טוב הצלם" (צמד דרום), "הלילה הארוך בעולם" ו"הנני עף" (ששי קשת).
בסוף 1971 יצא בחברת "התקליט חיפה" אלבום הבכורה של שרעבי, בעז, שכונה "האדום" בגלל צבע עטיפתו (להבדיל מאלבומו השני, שנקרא גם הוא בעז, אך עטיפתו הייתה ירוקה). נורית הירש ויגאל חרד עיבדו לחנים של שרעבי לשירים באנגלית, ביניהם "Pamela" ו"Reality" (מ' חנה בן ארי), "Ringoly" (מ' שייקה פייקוב ואליזבט אלן), "Zero Zero" (מ' תלמה אליגון). נחמיה שרעבי, אחיו של בעז, הלחין את "געגועים" (מ' שרה שובל), ובעז הלחין שני שירים בעברית, "אני אוהב אותך בשקט" (מ' אליגון) ואת "ממה מייבלי" (מ' דודו ברק). הפיק את האלבום שלמה צח ("אילן" מאילן ואילנית).
בתקופת מלחמת יום הכיפורים שר שרעבי את אחד השירים המרגשים של התקופה (והראשון שכתב והלחין עוזי חיטמן), "מי ידע שכך יהיה" (ע' קובי אשרת). שיר נוסף שהקליט בעקבות המלחמה היה "מה להם לבני אדום".
בסוף 1973 יצא בחברת "התקליט חיפה" אלבומו השני של שרעבי, שנקרא גם הוא בעז וכונה "הירוק" בגלל עטיפתו. גם האלבום הזה שילב שירים באנגלית, ביניהם "דאלי" ו"ממה מייבלי" ושירים בעברית, ביניהם "חייך וחיי" ו"חידה את לי".
ב-1977 יצא בחברת "התקליט חיפה" אלבומו השלישי של שרעבי, שנקרא בעז וכונה "הצבעוני" בגלל עטיפתו הצבעונית. האלבום, בהפקת שלמה צח, ריכז שירים חדשים ולהיטים של שרעבי מהשנתיים שקדמו להוצאתו. נכללו בו לחנים של שרעבי, ביניהם "איריס" ו"מוכר הגרעינים" (מ' תלמה אליגון, ע' שפי ישי), "הנעורים האבודים" ו"הצועני" (מ' משה בן-שאול ואלי בכר, ע' מרטין מוסקוביץ), וגם "מה להם לבני אדום" ו"הדברים היפים בעולם" (מ' ול' חיטמן).
ב-1977 הקליט שרעבי שיר שהיה להיט לילה גדול בגלי צה"ל, "את לי לילה" (מ' שרעבי ויואל גוב ארי ל' שרעבי). בצד ב' של תקליט השדרים היה שיר באנגלית, "Just To Love You" (מ' שרעבי וג'ורדן ברק, ל' שרעבי).
באותה שנה הוא הקים הרכב משפחתי בשם השרעבים, שהוציא עוד באותה שנה שיר אחד, "הגר", אך זכה לתהילה כשהגיע למקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1978 עם השיר "שדי אל מה נורא" (מ' רבי שלום שבזי, ל' עזרא חתוכה ובעז שרעבי).
בסוף 1978, מסיבות השמורות עימו, החליט שרעבי לעזוב את הארץ ולנסות את כוחו בארצות הברית. ה"חופשה" שלו נמשכה עד שנת 1983, אז חזר ופתח מחדש בקריירה מאוד מצליחה.

ישי לוי

לישי לוי יש קול פנטסטי ושירה ייחודית אשר הביאה השראה להרבה זמרים אחרים. ברזומה שלו להיטים גדולים כמו "ריקדי", "רעיה", "שלום לך עזה", "תלתלים שחורים" ועוד, ולמרות זאת הוא לא מצליח להפוך לכוכב על. הסיבה נעוצה בעיקר בעובדה שלוי מכור לסמים קשים עוד מתחילת הקריירה שלו, עובדה שמנעה ממנו לעלות על דרך המלך גם כשהיו לו להיטי ענק כמו "ריקדי".

לוי, אחיו הגדול של הזמר נתי לוי, הוא תגליתו של הגיטריסט משה בן מוש. כשבחברת "האחים ראובני" הריצו את הכוכבים זהר ארגוב וחיים משה, בן מוש הריץ את ההימור שלו, ישי לוי. האלבומים שהם הוציאו יחד היו "אלבומי חאפלה" שרובם היו ביצועים מחודשים לשירי אירועים. האלבומים של בן מוש ולהקתו – עם הסולן ישי לוי שיצאו בין השנים 83 – 86, היו הצלחה גדולה. זכורים הביצועים לשירים "ליסה ליסה" של משה עידן, "אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי, "ילדונת" ועוד.

ישי הפך לכוכב מועדונים ואירועים מאוד מבוקש. האלבום שיצא לאחר מכן הנה בא היום (87), שכלל להיטים כמו שיר הנושא ו"רעיה" מיקמו אותו סופית בעמדת כוכב. במקביל התפתחה בינו לבין זהר ארגוב יריבות עזה שגלשה גם לפסים אישיים. לשיאה הגיעה היריבות כשארגוב הואשם על ידי בת זוגתו של לוי (היום אשתו), באונס. באלבומיו חידש לוי, בין היתר, את שיריו של ארגוב "כוכבי לילה יזהירו", "כמו שיכור" ועוד. אלה היו שירים חדשים שרק זמן קצר לפני כן יצאו לחנויות.

מקצועיותו של לוי נפגעה מאוד בעקבות התמכרותו לסמים. בתקופת השפל שלו, בין השנים 88- 91, הוא, בדומה ממש לזוהר ארגוב, נכנס לאולפן ההקלטות לפי הזמנת מפיקים למיניהם, על מנת לקבל כסף לממן את רכישת הסמים. ב – 92 הוא יצא עם אלבום חדש להתחיל מבראשית שאמור היה לבשר על התחלה חדשה, למרות שעל עטיפת האלבום הוא צולם כשסימני השפעת הסמים נכרת היטב. האלבום פתח בפני לוי דלת להזדמנות חדשה. השיר "ריקדי" מתוך האלבום היה להיט היסטרי שנכנס במרוצת השנים לרשימת להיטי הקלאסיקה הים תיכוניים של כל הזמנים. לוי עלה על דרך המלך. הוא הוזמן להופעות בקצב מסחרר והאלבום פשוט נחטף מהחנויות והפך לאחד מרבי המכר הגדולים אי פעם.

האלבומים שיצאו לאחר מכן עלם חמודות (93) ומביט מהצד לא זכו להצלחה גדולה, למרות שהראשון היה אלבום מצוין וכלל להיטים כמו שיר הנושא, "מי לי תאמר", "עוד יהיו ימים" ועוד. במביט מהצד (94), התמכר לסמים פעם נוספת ותחושת דה ז'ה וו אפפה את הקריירה שלו. האלבום בת אלמוות (95), למעט שיר הנושא, היה כולו ביצועים מחודשים לשירים של בועז שרעבי כמו "לתת" ושל יהודה פוליקר "חלון לים התיכון" ועוד. בשירתו של לוי ניכרה היטב השפעתם הקשה של הסמים וסוף הקריירה שלו נראה קרוב מתמיד.
האלבום האמונה (97), הציל את הקריירה של לוי. האלבום כלל את הלהיט "תלתלים שחורים" ונמכר בעשרות אלפי עותקים. "תלתלים שחורים" הוא למעשה שיר מחודש ששייך במקור לזמר אנונימי בשם איציק עמר. לוי נתקל בשיר כשעבד על האלבום וביקש מעמר רשות לבצע את השיר. עמר אישר בתנאי שלוי יוציא את אלבומו לאחר צאת אלבומו של הראשון. לוי קיים את הבטחתו וה אלבום יצא כמה חודשים לאחר צאת אלבומו של עמר. האמונה, כאמור, הפך להצלחה, ו"תלתלים שחורים" היה הסיבה העיקרית להצלחתו. השיר זכה לחידוש שנה לאחר מכן על ידי אייל גולן באלבומו הופעה חיה.
שנתיים לאחר מכן יצא לוי באלבום נוסף, זירת חיי , שלדעת רבים נחשב לטוב ביותר באלבומיו. האלבום, שהביא את לוי בריא, בשל ומלוטש, לא זכה להצלחה גדולה למרות להיטים כמו "בכיוון הזרימה", שיר הנושא ועוד. הכשלון שבר את לוי והוא חידש את הרומן המקולל שלו עם הסמים. הוא האשים את כל העולם בכישלון האלבום וירה לכל הכיוונים. אחת הנפגעות היתה להקת אתניקX שעמדה לפני צאת אלבומה ברוכים הבאים לישראל. הלהקה שיגרה אז כסינגל את השיר "אין כמו אמא" ולוי בלי לחשוב יותר מדי, נכנס לאולפן ההקלטות, וביחד עם הגיטריסט יהודה קיסר, "חידש את השיר". קיסר, היה המעבד של השיר שיצא באוסף ישי לוי מארח (99).

בשנת 2000 יצא האלבום פנים לעתיד שכלל גירסאות טראנס לאלבומיו בת אלמוות והאמונה. מדובר, למעשה, באותם אלבומים עם שירים כמו "דברים נסתרים", "מונה מונה", "חלון לים התיכון" שהמוזיקאי והזמר שיקו חייק עיבד מחדש לגרסאות טראנס.
באותה שנה חידש לוי את הקשר עם חברת "בן מוש" בתקווה שהקשר ישחזר את הצלחות העבר. אביגדור בן מוש, מנכ"ל החברה, רכש את הזכויות לכל אלבומיו. האלבום הראשון שיצא במסגרת שיתוף הפעולה המחודש היה סילסולי היובל שהיה כולו חידושים לשירי קלאסיקות ישראליות מכל הזמנים. האלבום שמוסיקלית הופק באופן ירוד להחריד, כשל, כצפוי. בסוף 2000 הוא יצא עם הסינגל "טעיתי אני טועה". השיר שנכתב והולחן על ידי רמי ברזל, יצא בסמוך למעצרו של לוי שנעצר לאחר שפרץ לדירת שכנתו וניסה לגנוב דברי חשמל על מנת למכרם ולממן לעצמו מנות סם.

לוי השתחרר בשנת 2003.
בשנת 2004 הוציא לוי את נתיב יסורי, ומספר חודשים אחר כך אלבום בהופעה חיה, אני שר לך איריס. האלבום הכפול יצא גם על גבי די.וי.די, וכלל הופעת אורח של בנו, שיר לוי.

ליאור נרקיס

ליאור נרקיס הוא בוגר צוות הווי ובידור מזרחי של חיל האוויר (הלהקה הצבאית המזרחית הראשונה). נרקיס הצליח כזמר עוד בטרם התגייס . את אלבומו הראשון, תפילת חיי, הוציא כשהיה בן 16 בלבד. מאז הוציא שישה אלבומים וזכה ללהיטים רבים כמו: ''ילדונת", "חי לאהבה", "כמו פרפר", "העולם כמו גלגל". אלבומו השישי, רק אתך, המצליח ביותר עד כה, הניב את הדואט, "לכל אחד יש", אותו שר עם שלומי שבת. השיר הגיע למקום השני במצעד השנתי של גלי צה"ל.
את החיבה למוסיקה ירש נרקיס מאביו, יליד עיראק שניגן על כלים שונים ולבסוף בחר להיכנס לתעשיית האלומיניום. כשרונו של נרקיס בלט כבר בבר המצווה שלו כשגנב את ההצגה מהלהקה שהופיעה וביצע שירים של זוהר ארגוב. בגיל 16 הוציא אלבום ראשון בו ביצע שירים שלו ושירים של זמרים מוכרים. הוריו העדיפו שימצא מקצוע אחר בחיים ונרקיס כיבד את דעתם והחליט ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בסוף כיתה י' החליט שהוא חייב לממש את רצונו לשיר ופרש מלימודים.
את שירותו הצבאי החל כנהג תובלה, אך תוך זמן לא רב מצא את עצמו כחלק
מצוות הווי ובידור מזרחי של חיל האוויר יחד עם חברו הטוב תמיר צור שהמשיך ללוות אותו. במקביל לשירות הצבאי הופיע בהופעות אזרחיות ועבד עם אבי ביטר על אלבום שלישי. באלבום הזה שיתף פעולה עם הזמרת ליאת בנאי בשני דואטים. בין נרקיס לבנאי התפתח קשר רומנטי שנמשך כשנתיים. לאורך תקופה זו כתבו והופיעו יחד.
את העותק הראשון של אלבומו הרביעי, סימנים, העניק לכדורגלן הנערץ עליו, יוסי אבוקסיס.
מסורת הדואטים של נרקיס כללה בין היתר דואט עם זמרת האופרה , השחקנית ועורכת הדין, לימור שפירא. השיר הוקלט ב-1998 ונקרא "סגרנו מעגל". גם השיר שהביא לו עד כה את מירב התהילה הוא דואט. הפעם דואט עם שלומי שבת, "לכל אחד יש''. שיר שכתב עוזי חיטמן והלחין שלומי שבת. שיר זה פרץ את מסגרת הקהל המכור למוסיקה ים-תיכונית והביא את נרקיס ואת אלבומו רק אתך לתודעת הקהל הרחב. האלבום היה הראשון של נרקיס שכלל רק שירים מקוריים. חלק מהכותבים באלבום היו הזמר נתי לוי, ויוסי בן דוד (שהלחין את "סינדרלה" של שרית חדד ועוד).
בשנת 2001 חזר נרקיס עם אלבום חדש, זה מהלב, שכלל את הלהיט "דוקטור".

בשנת 2003 ייצג נרקיס את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה בריגה, בירת לטביה. נרקיס שר שם את "מילים לאהבה" (מ' יוסי גיספן, ל' יוני רועה), והגיע למקום ה-19.

זמן קצר לאחר האירוויזיון בריגה שחרר נרקיס את אלבומו השביעי, שנקרא כצפוי "מילים לאהבה", וכלל בנוסף לשיר הנושא גם את שלושת השירים הנוספים שהציג בקדם אירוויזיון הפרטי שנערך עבורו. בין הכותבים, המלחינים והמפיקים באלבום: יואב גינאי, אלון אולארצ'יק, שמעון בוסקילה, שמואל אלבז, יוני רועה, יוסי גיספן, דוד זיגמן, עוזי חיטמן, יוג'י גבאי, תמיר צור, וצור בן זאב.
השנים הבאות היו הרבה פחות מוצלחות עבור נרקיס במישור התקשורתי, גם תודות לכתבת ענק בידיעות אחרונות ששרטטה קשר לכאורה בין נרקיס ואמרגנו לבין גורמים פליליים.
נרקיס המשיך להופיע בתדירות נאה, אולם גם אלבומו הבא, "חתול רחוב" (2005), לא הפך להצלחה מסחררת. האלבום כלל את "תגלי לי" וחידוש ל"לראות אותה היום", שביצעה במקור להקת תיסלם, ורשימת הכותבים היתה דומה למדי לזו של אלבומיו הקודמים. כך היה גם עם "מילים שלא אמרת" (2006), בו אימץ הזמר הוותיק מראה לטיני שזוף וכביכול בוגר יותר, אולם ההתעניינות התקשורתית היתה נמוכה יחסית, למרות שבשטח הוא נחשב עדיין לאחד הכוחות הוותיקים בסצנה הים-תיכונית הוותיקה.

אלי לוזון

אלי לוזון החל את הקריירה המוזיקלית שלו כקלידן במועדונים בנתניה, עיר הולדתו, יחד עם היוצר יוני רועה. הוא פרץ בבשורה מוזיקלית משמעותית, כאשר שר ברבעי טונים מקאמים, שהם סגנונות סלסול המאפיינים מוזיקה ערבית וצפון אפריקאית. סגנון שירה זה הפך את לוזון אהוד בקרב הצפון אפריקאים בישראל.
באלבום הבכורה שלו איזו מדינה, הוא ביצע את להיטו "איזו מדינה", שהוצג כשיר המחאה הראשון במוזיקה המזרחית. השיר הפך את לוזון במהירות לכוכב על. מי שנתן לו את הצ'אנס הראשון היה המפיק אביגדור בן מוש, שהפיק עבור לוזון את האלבום הראשון (וכן את ששת האלבומים הבאים). לא הרבה נתנו סיכוי לבחור הלבקן מנתניה, אבל ההימור של בן מוש הצליח והוכיח את עצמו. מי ששימש כמשענת מקצועית היה חברו של לוזון, היוצר יוני רועה, שליווה אותו בכל שלבי העבודה על האלבום.
אלבומו השני, הנשמה, היה להצלחה ענקית. שיר הנושא, בנוסף לשירים כמו "נערת החלומות", "היא תמיד תרקוד" ועוד, הפכו ללהיטי ענק במועדונים ובאירועים. באלבום הופיע גם הלהיט "אין קיפוח", אותו שר בפסטיגל.
באמצע שנות ה-90 החלה תקופה פחות טובה ללוזון. אלבומו השלישי, השתיקה, לא הצליח, וזמן קצר לאחר מכן היה מעורב בתגרה בעקבותיה ישב בכלא כארבע שנים.
לאחר השחרור, הוציא לוזון אלבום רביעי בשם אל החופש, שנכשל. גם אלבומו החמישי, בערבית מערבית, בו ביצע שירי חאפלה ערביים במקצב דאנס חדשני לא הביא לתוצאות המיוחלות.
באמצע שנות ה-90 שר בפסטיגל את השיר "מלאכי" שהגיע למקום השביעי.
נדמה היה שהקריירה של לוזון הסתיימה, כאשר יצא אלבומו השישי איך מתמודדים. באלבום הופיעו להיטי ענק כמו "גשם" (במקור של להקת בנזין), מתוך פסקול הסרט המצליח "עפולה אקספרס", וכן "אל יום אחר", קטע אופראי שביצע במקור לוצ'יאנו פאוורוטי. האלבום החזיר את לוזון למרכז העשייה המוזיקלית.
ב-2000 הוציא לוזון את אלבומו מדבר האהבה שזכה להצלחה גדולה. להיטים כמו "קפה בשניים", "הכל בשבילך" והחידוש לשיר האלמותי של ניסים סרוסי, "איני יכול" הפכו את האלבום לרב מכר.
נכון לתחילת שנות האלפיים, אלי לוזון הוא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית, ואחד מכוכבי העל במוזיקה המזרחית. באלבומיו השתתפו יוצרים כמו אביהו מדינה, עוזי חיטמן ואחרים, וגם הוא הירבה לכתוב לאחרים. הוא נוטל חלק בהפקות רבות, ומשתתף באין ספור דיאלוגים מוזיקליים. הוא גם מרבה לכתוב ולהלחין ליוצרים אחרים. לוזון גילה עניין גם במשחק. הוא השתתף במערכונים של "זהו זה" ובצילומים לסדרה של הבמאי חיים בוזגלו.
לוזון נישא לחברתו, סיגל, ולשניים נולדה בת, הודיה.

סטאלוס ואורן חן

החיבור בין השניים נוצר ב-2000, בתוכנית הטלוויזיה "ריח מנטה", שם הצמיד המגיש והעורך ירון אילן בין סטאלוס (שהוא, בניגוד לצפוי, דווקא ישראלי בשם שמעון מזרחי שגדל בגבעתיים) לאורן חן. השניים מבצעים דואטים כשהבית הראשון מושר בעברית, הפזמון מושר ביוונית, ובאמצע שרים השניים יחד. בעקבות הצלחת השניים חלה פריחה בפורמט הזה של השירים, ושיתופי פעולה רבים החלו לצוץ בין זמר בסגנון מזרחי לזמר-נגן בסגנון יווני. הדוגמה המצליחה ביותר בז'אנר היתה ללא ספק בדואט "חלום מתוק", בין מושיק עפיה לשלומי סרנגה.

מאז 2001, בקצב של אחד לשנה, שחרר הצמד אלבומים ממוספרים באותו קונספט - "סטלוס ואורן חן", "סטלוס ואורן חן 2" וכן הלאה. בהתחלה הצמד לא זכה לתשומת לב מיוחדת, בעיקר בגלל העובדה שרוב השירים היו מתורגמים, אולם בסביבות "סטלוס ואורן חן 4", שיצא ב-2003, והכיל את השיר "אבינו מלכנו", שתוך זמן קצר הפך ללהיט חתונות מאסיבי.
הצמד החל לקבל חשיפה תקשורתית לא מבוטלת, להעלות את מינון ההופעות, למכור דיסקים בכמויות נאות, ואם למישהו היה נראה שמדובר בשיתוף פעולה שלא יאריך ימים - ההצלחה רק גרמה לו להתמשך עוד ועוד.

באלבום החמישי שלהם המשיכו סטלוס ואורן חן את המסורת לשבץ בכל אלבום לפחות שיר אחד מקורי בעברית, והפעם היה זה "הילד שביקשתי". האלבום השישי הניב את הלהיט "שלך", ושנה לאחר מכן, בצמוד לאלבומם השביעי, שנצבע בצבעים צעירים יותר והכיל את להיט החתונות "לראות אותך צוחקת", שוחררו בנוסף שני אוספים נפרדים ממיטב להיטי הצמד. כמנהג הז'אנר המזרחי, הם חולקו לשני חלקים: "מיטב השקטים" ו"מיטב השמחים".

עופרה חזה

חזה נולדה בשכונת התקווה בתל אביב כבת זקונים, ילדה תשיעית להוריה. אמה הייתה עוד בתימן זמרת חינות פופולרית, ולאחר שעלו לארץ נהגה במשך שנים לשיר בליווי תוף בכל מוצאי שבת על המרפסת. עפרה שרה מילדות והשתתפה במקהלת בית הספר. יכולתה הקולית בלטה במיוחד בשיר "ירושלים של זהב", שבו הצליחה למשוך "כמו גדולה" את התיבה האחרונה בשיר ("כייינוווווור"….).
בגיל 12 התקבלה חזה לסדנת התיאטרון שהקים אז בצלאל אלוני בשכונה. הופעתה הראשונה של חזה על הבמה הייתה במחזה "פרחים מפלסטיק", שבו שימשה שחקנית מחליפה וכל תפקידה היה לומר "שטיח אדום"…
ב-1972 הופיעה לראשונה בטלוויזיה, עם סדנת התיאטרון. בתוכנית "אהבה ראשונה", שהועלתה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כבר ניתן לחזה בת ה– 16 תפקיד משמעותי יותר, ושיר הסולו הראשון שלה, "געגועים", הגיע למקום הראשון במצעדים. באותה שנה היא הופיעה בפסטיבל הזמר המזרחי וזכתה במקום השלישי עם השיר "שבת המלכה". לאחר מכן התגייסה לצבא ובערבים המשיכה להופיע עם סדנת התיאטרון.
לאחר השחרור החליטה להמשיך בקריירה של זמרת עם בצלאל אלוני כמפיק ומנהל אישי. השניים פנו לאמרגן אברהם דשא (פשנל), והוא התלהב מקולה של חזה והסכים לקחת אותה תחת חסותו. בשלב מסוים ניסה פשנל לצרף אותה לרותי הולצמן וישראלה קריבושיי ולהקים שוב את שוקולד מנטה מסטיק, אבל היוזמה לא עלתה יפה, וחזה המשיכה לחפש את דרכה כסולנית. כותבים "נחשבים" בארץ סירבו לחבר לה שירים, ואלוני, שעד אז כתב לסדנה רק מילים לשירים, החל מחוסר ברירה לכתוב לחזה שירים, שהראשון שבהם היה "הגשם".
הפריצה הגדולה של חזה התרחשה ב- 1979, בסרט "שלאגר" עם חברי הגשש החיוור, שבו שרה את "שיר הפריחה". השיר הפך ללהיט ענק, שהושמע ללא הרף ברדיו והפך את חזה לכוכבת ול"זמרת השנה" במצעדי הפזמונים של 1980, תואר שהחזיקה בו ארבע שנים רצופות. באותה שנה יצא אלבום הבכורה שלה האהבות שלנו, שכלל להיטים נוספים כמו "פלאש גורדון" ו"שיר אהבה לחייל".

ב – 1980 יצא אלבום הסולו הראשון שלה על אהבות שלנו. באלבום המצליח נכללו, מלבד שיר הנושא שאותו שרה בפסטיבל הזמר, גם שירים מסרט נוסף ששיחקה בו, "נערת הפרברים", וכן "שיר הפריחה", "שיר אהבה לחייל", ו"פלאש גורדון".
כעבור שנה יצא אלבומה בוא נדבר, עם הלהיט "תפילה", ושנה מאוחר יותר ראה אור האלבום פיתויים, ממנו הצליחו במיוחד השירים "גבריאל" ו"כל יום מתחילה שנה".
ב – 1983 נשלחה חזה לאירוויזיון שנערך במינכן, גרמניה, עם השיר "חי", שזכה במקום השני. הופעתה של חזה הייתה משכנעת והמילים "עם ישראל חי", שנשמעו מפיה על אדמת גרמניה, עוררו בארץ התרגשות רבה. יש הרואים בהופעה באירוויזיון את "יריית הפתיחה" בקריירה הבינלאומית של עפרה חזה, אבל עד לפריצה הגדולה האמיתית שלה בחו"ל, היא הוציאה בארץ אלבומים נוספים, ביניהם שלושה אלבומים של שירי מולדת שכללו שירים עבריים ישנים בעיבודים חדשים ואלבום בשם בית חם (1984), מתוכו בלטו שיר הנושא ו"יד ביד".
באלבום שירי תימן, שיצא גם הוא ב- 1984, שרה חזה שירים ששמעה בילדותה, בעיבודים ששילבו בין כלי תיפוף אותנטיים לכלי נגינה קלאסיים. יזהר אשדות ערך מיקס חדש לאחד משירי התקליט, "גלבי" (ובעברית, "ליבי"), והוסיף לו כלי נגינה אלקטרוניים, שהפכו אותו לשיר דאנס בקצב מזרחי המתאים מאוד לרחבת הריקודים. תקליטן מרדיו "קול השלום" העביר את הגרסה החדשה לידידיו באירופה, והשיר יצא בחברת ענק גרמנית, שהפיצה אותו בכל היבשת ובעיקר בצרפת ובגרמניה.
באותה שנה הוציאה חזה גם את האלבום אדמה. בשלב זה של הקריירה שלה, בכירי הכותבים כבר הסכימו לכתוב לה, ובאלבום הופיעו שירים של סשה ארגוב, משה וילנסקי, אהוד מנור ואחרים. שירי האלבום שהצליחו במיוחד היו "גורל אחד", "אדמה" ו"מישהו הולך תמיד איתי".
ב1985 השתתפה חזה במחזמר "עוץ לי גוץ לי" שהעלה "התיאטרון העממי", בה גילתה את הנסיכה. שירי ההצגה הוקלטו בזמן ההופעה לאלבום שיצא בחברת "הד ארצי". בקיץ של אותה שנה הגיעה לשיא היריבות בין מועדוני המעריצים שלה ושל המתחרה הגדולה שלה באותה תקופה, ירדנה ארזי. השתיים לא היו יריבות אישיות, אך מדורי הבידור ועיתוני הנוער דיווחו ללא הרף על ה"קרב" ביניהן, שהגיע לשיאו כשאחת ממעריצותיה של חזה התיזה דיו באקדח מים על שמלתה של ארזי ב"עיר הנוער" בתל אביב…
ב– 1986 הקליטה חזה את ימים נשברים, ולראשונה כתבה בעצמה את מרבית השירים. יזהר אשדות עיבד את האלבום ברוח רוקיסטית עדכנית, ובעקבותיו גם הועלה מופע בבימויו של צדי צרפתי. המופע והאלבום לא זכו להצלחה והקריירה של חזה עמדה על פרשת דרכים. האלבום ימים נשברים נמכר במשך השנים במעל ל-30,000 עותקים.
ההזדמנות הגדולה שלה הגיעה מהכיוון האתני. בראשית 1988 הפיקו אשדות ויאיר ניצני רמיקס לשיר "אם ננעלו" מתוך אלבומה שירי תימן (כולל תוספות שירה שלה באנגלית). השיר יצא בתקליטון באירופה זמן קצר אחרי שסמפול גרסתו המקורית הופיע בלהיט של אריק בי. אנד רקים עם קולד קאט. הוא הפך ללהיט ענק, ועד סוף השנה נמכר התקליטון ביותר משני מיליון עותקים.
"אם ננעלו" נכלל באלבומה הבינ"ל של חזה Shaday, שמרבית השירים בו הופקו על ידי אשדות, שגם ניגן בבס, גיטרות, קלידים ותופים. האלבום כלל את לחנו ל"My Aching Heart" (תרגום ל"הכאב הזה" מתוך ימים נשברים), ושירים בעברית, ערבית ואנגלית שהלחין בצלאל אלוני. עד סוף 1988 נמכר האלבום באירופה בלמעלה ממיליון עותקים ובארה"ב ב- 40 אלף עותקים.
באותה שנה זכתה חזה במקום הראשון בתחרות הטלוויזיונית "אריה הזהב" שנערכה בגרמניה וכעבור שנה קטפה את הבכורה בפסטיבל הבינלאומי של טוקיו. היא השתתפה בשנים אלו שלוש פעמים בפסטיבל סן רמו שבאיטליה כזמרת אורחת, אך למרות ההצלחות, חזה הפנתה את עיקר המאמצים לטובת הצלחה בארצות הברית. ב– 1989 היא הופיעה במועדון ה"פלדיום" בניו יורק ועברה להתגורר בעיר. טובי המפיקים המוסיקליים, שהתרשמו מיכולתה הקולית הנדירה, ביקשו לעבוד איתה. אריף מרדין ותומס דולבי הפיקו מוסיקלית את אלבומה Desert Wind (1989), שהוקלט בלוס אנג'לס. אגב, בשיר "פטה מורגנה" היא שילבה את קולה של אמה, ששרה לה בטלפון מהארץ קטע משיר תימני…
בתקופת שיא זו הייתה חזה מחוזרת על ידי אמנים רבים - פול אנקה וקליף ריצ'ארד הקליטו איתה דואטים, קטע בקולה שולב באלבום של להקת Sisters of Mercy ועוד.

שרית חדד

שרית נולדה בעפולה, כבת הצעירה לשמונה אחים ואחיות. כילדה עברה עם משפחתה למגדל העמק ואחר כך לחדרה. בגיל שמונה למדה בכוחות עצמה נגינה בגיטרה, אורגן וכלי הקשה והחלה להופיע, מבלי ידיעת הוריה, בכל מיני מועדונים.
בגיל 15 הצטרפה ללהקת צעירי חדרה ובמקביל למדה עיצוב שיער ועבדה תקופה קצרה במספרה בחדרה. כשהיתה בת 16 גילה אותה האמרגן אבי גואטה בהופעה בחוף סירונית, התלהב והפך למנהלה האישי.
חדד וגואטה בנו את הצלחתה בהתמדה ובהרבה אמונה כשהאסטרטגיה שלהם ברורה: הם החלו בכיבוש הגרעין הקשה של הקהל המזרחי, ומשם המשיכו הלאה אל לב הקונצנזוס. אלבומה הראשון, ניצוץ החיים, זכה להצלחה גדולה ונמכר, לפי דיווחי המפיקים, בלמעלה
מ – 50 אלף עותקים. הלהיט הגדול באלבום היה "שלום חבר" שבוצע בדואט עם הזמר שריף. מטרת הדואט היתה להחדיר את חדד לתוך הגרעין הקשה של חובבי המוזיקה המזרחית, המטרה הושגה. חדד הפכה תוך זמן קצר לכוכבת מועדונים וצעדה, ביחד עם שריף, ובהשגחתו של מנהלם אבי גואטה, אל השורה הראשונה של כוכבי הזמר המזרחי.
האלבום שיצא לאחר מכן נקרא הופעה חיה בצרפת. האלבום הוקלט, למעשה, באולפן בו בוימו ההופעה, מחיאות הכפיים ומילות הקישור של חדד. זה לא מנע את ההצלחה, שכן הקהל באותה תקופה הורגל לאלבומים מסוג זה. חדד ביצעה באלבום גירסאות חדשות לשירים שלה ושל אחרים.
אלבומה הבא, הדרך שבחרתי, הצליח הרבה פחות. באלבום זה המשיכה חדד באותו קו, אבל הפעם לבד, ללא תמיכה של אף אמן מנוסה. בין הכותבים והמלחינים היה אלי לוזון. האלבום אמנם לא הצליח, אבל שרית וגואטה המשיכו לעבוד. אלבומה הבא, שרית חדד בערבית, היווה כבר פריצת דרך בקריירה שלה. מעבר להצלחה המקומית, האלבום זכה להצלחה גם במדינות ערב. בעקבות ההצלחה, יצאה חדד למסע הופעות בירדן תחת מסווה של זמרת פלסטינית מהכרמל. ההצלחה הגדולה כבר חיכתה לה מעבר לפינה.
ההכרה בה גדלה כשהתארחה ב-1997 באלבום של טיפקס נשיקה לדוד וביצעה עם קובי אוז את השיר "למה הלכת ממנו".
ב-1998 באלבום חוק החיים הפכה חדד לזמרת מיינסטרים של ממש. אייל גולן הפך באותה תקופה לכוכב גדול בזכות הלהיט "בלעדייך" שכתבו לו חברי אתניקס זאב נחמה ותמיר קליסקי. חדד היתה הראשונה להיכנס בדלת הפתוחה. היא ביצעה באלבום את "הכל סגור" שכתבו נחמה וקליסקי, וכך החלה ההמראה שלה לכוכבות כלל ארצית. ההצלחה לא התרחשה במקרה, אלא תוך הקפדה על סטנדרטים גבוהים בהפקת אלבומיה. המקצועיות התבטאה גם בהפקה המוסיקלית, ברמת "המוצר" (עיצוב וגימור העטיפה, החוברת המצורפת וכד') וגם ביחסי הציבור מקצועיים (מירי בן יוסף). התוצאות לא איחרו לבוא: אלבומה הבא היה כבר הצלחה היסטרית כשנמכר ביותר מ-180,000 עותקים וחצה את הקווים מתחום "המוסיקה המזרחית" לקהל הרחב.
ב-1999, האלבום כמו סינדרלה, בעיבודיו המוסיקליים של שי ראובני, כלל להיטי ענק, ביניהם "כמו סינדרלה" (מ' דוד זיגמן, ל' יוסי בן דוד) המוכר יותר כ"את תקרא לי סנובית", דואט נוסף עם קובי אוז שהופיע גם באלבום של טיפקס באותה שנה "כשאני איתך אני כמו דג" (מ' ול' אוז). "ים של אהבה" (מ' ול' ליאור פרחי) , "הייתי בגן עדן" (מ' אהוד מנור, ל' שמעון בוסקילה) ועוד. האלבום כלל גם את השיר "חברים בכל מיני צבעים" (מ' חנה גולדברג, ל' יוני רועה) איתו הגיעה חדד למקום השני ב"פסטיגל".
עוד בשנת 1999 הוציאה חדד אלבום בשם מגה מיקס ובו רמיקסים של שירי האלבום כמו סינדרלה. היא גם הוציאה אלבום בהופעה חיה (שיצא גם בגרסת וידאו, ולראשונה בישראל, גם בדי.וי.די). חדד הופיעה המון ברחבי הארץ וגם בחו"ל, כמו לדוגמא ב"פאלה דה ספורט" בפריז בפני 5000 איש. בהופעותיה חדד מגובה בלהקת נגנים מעולה, ואף היא מפליאה להקיש בדרבוקה. למעשה, היא הופיעה כל כך הרבה באותה תקופה, עד שבאחת ההופעות התמוטטה מהתייבשות...
ב-2000 כלל אלבומה לעשות מה שבא לי , שוב בעיבודים של שי ראובני, שיר ראשון שחדד הלחינה: "אבא" (מ' דוד זיגמן), שיר נוסף של קובי אוז "כמעט הולכת" ולהיטים נוספים כמו "לעשות מה שבא לי" (מ' זיגמן, ל' שמואל אלבז), "עולם של חלומות" (מ' ול' ליאור פרחי) , "אין כמוך בעולם" (מ' אהוד מנור, ל' יוני רועה) ועוד.
עוד באותה שנה השתתפה חדד בתחרות קדם אירוויזיון עם השיר "וולקאם יא סאלאם".
היא גם הלחינה שיר נוסף לזמר קובי פרץ.
ב-2001 יצא אלבומה של חדד אשליות מתוקות שחצי מהעיבודים וההפקה המוסיקלית בו של שי ראובני והחצי השני של העיבודים וההפקה המוסיקלית הם של קובי אוז. על הפקת הסאונד היה אחראי ביג אם. חדד הלחינה לאלבום שלושה שירים ביחד עם דוד זיגמן (שגם כתב להם מלים): "זה הסוד שלי", "טיפה ועוד טיפה" ו"בחור נחמד". אהוד מנור (מלים) ושמעון בוסקילה (לחן) יצרו את "חבל על הזמן". בלטו באלבום במיוחד שבעת השירים שכתב והלחין קובי אוז, ביניהם הלהיט "יאללה לך הביתה מוטי", הדואט עם אוז "תזהרי ממנו" וגם "תלך כפרה עלי" ולהיטים בפוטנציה כמו "תשתוק תשתוק" ו"אני אוהבת אותך הרבה יותר ממני".
בשנת 2002 קיבלה חדד את האישור הסופי להפיכתה לזמרת מיינסטרים, בכך שנבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון באסטוניה במאי. השיר שנבחר, "נדליק ביחד נר" נכתב על-ידי יואב גינאי וצביקה פיק, מי שיצרו את "דיווה" עבור דנה אינטרנשיונל. השיר נכלל באלבומה העשירי של חדד, ילדה של אהבה, שכלל גם את הלהיט המחודש של חדד, "קרנבל בנח"ל" וגם שיר המבוסס על לחן עממי מאוזבקיסטן. בתחרות האירוויזיון עצמה הגיעה חדד למקום ה-12.
בשנת 2003 הוציאה חדד את האלבום רק אהבה תביא אהבה. האלבום כלל את הלהיטים "תהיה לי ראש הממשלה" ו"היום היום", החידוש המצליח של חדד לשירם של דורית ראובני ושלישיית פיקוד מרכז. כמו קודמיה, גם אלבום זה זכה להצלחה אדירה, ונמכר תוך ימים ספורים בעשרות אלפי עותקים.

במרץ 2004 הוציאה חדד את הסינגל "חגיגה", שיר הנושא מאלבומה הבא. את הסינגל כתב המפיק Henree, ואת שאר שירי האלבום כתבו קובי אוז, צביקה פיק, יואב גינאי, דוד זיגמן, אהוד מנור, דוד חלפון ויוסי גיספן. האלבום השלם יצא באוגוסט, והעותקים הראשונים כללו תלוש הנחה לרכישת "בובת שרית חדד" מזמרת.

"חגיגה" סימן את דרכה החדשה של חדד: יותר אלקטרונית בהשראת Henree, יותר צבעונית ויותר פופית. הסינגלים שיצאו מתוכו היו מצליחים מאוד, גם יחסית לשאר ההצלחות של חדד, וכללו בנוסף לשיר הנושא גם את "בחום של תל אביב" (מילים של עברי לידר ללחן של Henree), "הסוד" עם סאבלימינל והצל, "במועדון" הגרובי וחידוש ל"לו יהי". שנה לאחר צאת האלבום שוחרר ה-DVD "חגיגה" בהופעה חיה בקיסריה.

גם האלבום שיצא אחריו, "מיס מיוזיק" (2005), היה דומה, אבל לקח עוד יותר לכיוון הדאנס. המראה שלו היה זהוב וצעקני, הסאונד היה אלקטרוני עם נגיעות ערביות בולטות, ולמרות היומרנות שבשמו הוא לא הצליח לנפק להיטי ענק. הסינגלים הבולטים מתוכו היו "כל האנשים השמחים" ו"בושם צרפתי". באותה שנה פצחה חדד בקריירה טלוויזיונית, כשהשתתפה בסדרת הריאליטי "החיים על פי Y" ששודרה ב-Yes. במסגרת הפרויקט תפקדה חדד כאם לשישה, כשהמצלמות תיעדו חלקים נרחבים מאותה "מציאות".

ב-2006 יצאה חדד לסיבוב הופעות נוסף בחו"ל, הפעם בדרום אפריקה, ברזיל ובפריז. ביוני הופיעה בפעם השישית ברציפות, כבכל שנה, על במת אמפיתיאטרון קיסריה, במופע שיצא בהמשך על גבי ה-DVD "כל האנשים השמחים". בסוף אותה שנה הגשימה שרית, סוף סוף, את חלומה הוותיק: DVD לילדים. "נסיכה של שמחה", שנוצר במשותף עם סמדר שיר ומשה דץ, שוחרר בנוסף בפורמט של דיסק אשר הכיל את שירי הפרויקט.

2007 נרשמה כשנת שינוי בקריירה של חדד, שהחלה לחתור יותר לכיוון האיכותי יחסית. היא הגיעה לראשונה למועדון זאפה בתל אביב, לסדרת הופעות אינטימיות, ובהמשך שיגרה את הסנונית הראשונה מתוך אלבומה ה-14: שיר פופ מוקפד בשם "עליך ועליי". על השיר היה חתום בהתחלה צמד מסתורי בשם "דו-סול", אולם עד מהרה התברר כי מדובר בטל שגב ויעקב למאי, שבהמשך הפיקו את רוב האלבום. "זה ששומר עליי" יצא בחודש יוני כשעל עטיפתו - לראשונה בקריירה של חדד - תמונתה בגווני שחור-לבן, אלמנט נוסף שביקש לצייר אותה בגוונים איכותיים יותר. רשימת היוצרים באלבום: דו-סול, Henree, זאב נחמה, אלון דה לוקו כהן וקרן פלס

פיני חדד

חדד נולד וגדל במושב "שער אפרים" שליד נתניה. הוא גדל בסביבה מוסיקלית, ומגיל צעיר בילה בקרבת אמנים כמו חיים משה ומרגלית צנעני. כשבגר עבד במוסך וחסך על מנת להגשים את חלומו – קריירה מוסיקלית והפקת אלבום. כשעמד בפני הגשמת חלומו, נזקק לעזרה כדי להשלים את העבודה. את הסיוע קיבל מיוסי בן דוד. בן דוד, בן דודו של חיים משה, החתים את חדד על חוזה אמרגנות והפקות ושניים יצאו לדרך. לא לבד היה אלבום הביכורים.
שנה לאחר מכן יצא חדד עם אלבומו השני, אולי נחזור, שבו המשיך לספק את אותה סחורה – מוסיקה ים תיכונית קלילה. היוצר המרכזי באלבום היה אביחי מליחי שכתב והלחין את "לא לבד". מליחי, שהיה מוכר כגיטריסט בהופעות, הפך עם צאת "לא לבד" ליוצר מאוד מבוקש. חדד ובן דוד חששו שהאלבום השני שיוצא אחרי להיט כל כך גדול יהיה כשלון, אבל התבדו. האלבום זכה להצלחה לא רעה כלל. לא מעט שירים מהאלבום היו להיטים שהמשיכו לספק עבודה לחדד. בין השירים באלבום נכלל גם "ניקו" שנכתב לזכרו של הכדורגלן הזר ניקולאי קודריצקי, מקבוצת הכדורגל "בני יהודה תל אביב".
האלבום שיצא לאחר מכן ב-1996, היה הנשמה. החששות שהיו לחדד לגבי האלבום השני התממשו באלבום השלישי. למרות ששיר הנושא היה להיט והאלבום כלל את הביצוע המחודש והיפהפה ל"שני סיפורי אהבה קטנים" שביצעו במקור החברים של נטאשה, האלבום התקשה להמריא במכירות.
לחדד לקח הרבה זמן עד שיצא אלבומו הרביעי. לאחר שנפרד בכעס מאמרגנו ומפיקו יוסי בן דוד, יצא ב-1999 למדי אותי. חדד השתמש בכישוריהם של חבריו שלומי שבת, אבי סינואני וזמרים ומוזיקאים מחוננים אחרים שיכתבו וילחינו עבורו. שבת תרם את הלחן לשיר הנושא שהיה לשיר הבולט ביותר באלבום, אבל חדד עדיין לא הצליח לשחזר ולו חלק מההצלחה שידע בעבר.
בשנת 2003 הוציא חדד את האלבום ילדה רעה, בו כלל לראשונה שיר בתימנית, "לך קראתי".

סגיב כהן

סגיב כהן, בן למשפחה ממוצא תימנית ודור שלישי בארץ, הוא בוגר בית הספר "רימון". בשנת 2000 השתתף בקדם אירוויזיון, עם השיר "אומלללה-לה-לה". לאחר שזכה בתחרות "המלך הבא" של ערוץ בריזה, הפך כהן לזמר הבית ב"בטברנה" של שמעון פרנס והשתתף גם בתוכנית "קול העם" שהנחה דידי הררי בבריזה.

בדרכו לאלבום הבכורה הוציא כהן את הסינגלים "חכי עוד רגע" (שזכה לזמן אוויר נכבד בערוץ המוסיקה בתחילת דרכו), "יש לי רגעים" ו "את לי לילה". השיר האחרון, חידוש לשירו של בעז שרעבי, הוא השיר שאיתו זכה כהן ב"המלך הבא".

כמעט כל שירי האלבום חכי עוד רגע נכתבו והולחנו על ידי כהן. שני השירים שחידש היו, מלבד "את לי לילה", גם הקלאסיקה "קריה יפהפיה".

שנה וחצי לאחר צאת אלבום הבכורה, ולאחר שביסס את מעמדו כזמר יוצר מוביל בתעשיית המוזיקה המזרחית, מהזן האיכותי דווקא, שחרר כהן את אלבומו השני, "התגשמי לי".
האלבום, ממנו הצליחו בעיקר הלהיטים "פרח באביב" ו"ישקף", זכה לביקורות חיוביות, ומיצב עוד יותר את כהן כיוצר מוכשר, איכותי, שאינו מתפשר ואינו נגרר אחרי טקסטים זולים, עיבודים טריוויאליים ויצירות שאינן הולמות את הקו המרשים בו בחר.
במקביל החל כהן לכתוב לאחרים ולהקליט דואטים. בין השאר, שיתף פעולה עם אייל גולן, לירן טל, פיני חדד, ג'קי מקייטן, נאווה מדינה, אבי סינוואני ועוד.
כיום כהן עובד על אלבומו השלישי

קובי פרץ

פרץ הוא נצר למשפחה מוסיקלית. אביו, עמרם פרץ (הידוע בכינויו "פטי ארמו"), נחשב לזמר ידוע במולדתו מרוקו, ומספרים שאף הופיע בקביעות בארמונו של המלך חסן השני. קובי נולד בתל אביב, הבן הצעיר מבין 10 אחים ואחיות.

את האלבום הראשון שלו, טעות של החיים, הוציא פרץ בשנת 1992. אחר כך לקח פסק זמן בן שלוש שנים (במהלך השירות הצבאי), עד שהוציא את האלבום את כמו אש עם שיר הנושא שהפך להיט בשנת 1995. פרץ שר אז בסגנון המכונה "טורקי", העמוס ברגשנות ובכי. שנתיים אחר כך הוציא את האלבום בורא עולם. בשנת 1999 הוציא את האלבום חץ האהבה, ושנה אחר כך את חי איך שבא לי.

אך כפי שיודע כל מי שפתח רדיו בשנת 2003, הפריצה הגדולה של פרץ היתה באותה שנה, עם הלהיט "בלבלי אותו" (שכתב גלעד מסאמי) והאלבום שנשא את אותו שם.

בשנת 2004 הוציא פרץ את "אני אוהב אותך", הסינגל הראשון מאלבומו משוגע עלייך. את הסינגל כתב דוד זיגמן והלחינו נערי רפול, איתי זילברשטיין ומאיר עמר. בין הכותבים באלבום החדש (שעל איסוף החומרים אליו שקד פרץ משך כשנה), ניתן למצוא גם את חדד.

אחרי צאת האלבום "משוגע עליך" שוחררו גם הסינגלים "אהבה על רגל אחת" (עם הרכב האר.אנ.בי "סיי לה וי") ו"קצה הגבול". בנוסף נכלל בדיסק חידוש ללהיט הוותיק "שרית הספרית".
באותה תקופה נדמה היה כי פרץ מצליח פחות, בעקבות ההתעניינות התקשורתית שהחלה לדעוך, אולם בשטח הוא המשיך להופיע בקצב נאה ולקצור הצלחה בקרב קהל אוהבי המוזיקה הים-תיכונית.
שנתיים לאחר מכן, ב-2006, שחרר את אלבומו השביעי "כל מה שיש בי", שלקח אותו צעד נוסף קדימה מבחינת רמת ההפקה, והכיל את הלהיט "זקוק לך" וכן גרסה מחודשת ללהיטו הוותיק "את כמו אש". כעבור ארבעה חודשים הגיע הדיסק למעמד פלטינה, לאחר מכירת יותר מ-40,000 עותקים. האירוע צוין בחגיגה גדולה במועדון הדום בתל אביב, כשבמקביל הושק גם האתר הרשמי של פרץ

משה פרץ

אולם בעקבות השתתפות בטקס יום הזיכרון בבסיס, ושירת "שיר למעלות", קיבל פרץ פידבקים מצוינים, וקצינת החינוך אף סייעה לו לעבור בהקדם ללהקה צבאית. המאמצים צלחו, וכעבור מספר חודשים עבר פרץ לשרת בלהקת פיקוד צפון. באחת ההופעות בקריית שמונה, כשחיממה הלהקה את אייל גולן, שמע את פרץ אחד הנגנים של גולן, המתופף אמנון זנדני, ובמוחו עלה הרעיון לעבור הסבה לניהול אישי. הזמר הצעיר נענה להצעה, ושניהם החלו לשתף פעולה.

עוד בתקופת הצבא שחרר פרץ את סינגל הבכורה שלו "מביט אל המרומים", שמיצב אותו מיד כזמר מזרחי בגוון איכותי. בהמשך שחרר גם את הלהיטים "האישה שלי" ו"דרך ארוכה" - קאבר לקלאסיקה של גלי עטרי, ששר עוד בתקופת הלהקה הצבאית. האלבום המלא יצא ביוני 2005, אולם זכה להצלחה בינונית בלבד.

במקביל לריליסים השונים ששחרר לרדיו החל פרץ לחרוש את הארץ ולבסס את מעמדו כזמר מוביל מבין בני הדור הבא במוזיקה המזרחית. הוא הפך מבוקש בחתונות, אירועים שונים, במות בידור, מועדונים ואף ספינות הפלגה.

ההצלחה המסחרית הפכה את החומרים של פרץ למסחריים יותר אף הם, וגם סינגל הנושא מתוך אלבומו השני "אש" הפך במהירות ללהיט כפיים בולט. בהמשך הוא שחרר את השירים "זה הזמן" ו"יש רגעים", שרשמו הצלחה גם בהורדות בסלולר. "אש", האלבום, זכה להצלחה גדולה יותר משל קודמו, והצליח להביא את הזמר הצעיר עוד כמה צעדים קדימה, בדרך למיצובו כאומן מוביל בז'אנר.

זהבה בן

זהבה בן, שנולדה בשם זהבה בנישתי, הגיעה מרקע קשה. היא בת למשפחה מרובת ילדים, שגדלה בשכונת מצוקה בבאר שבע וסבלה מעוני ומפשע שסבב את חיי היום יום שלה. אביה היה פייטן ומוסיקאי במרוקו. כשבגרה החלה להופיע באירועים משפחתיים ובפאבים. בהופעה שלה בפאב קטן בשדרות צדה את עינו של המפיק אלי בנאי שנכח במקום. בנאי ניגש אליה מיד לאחר ההופעה והציע לה חוזה אמרגנות והפקות. היא חתמה על החוזה מיד, והשאר היסטוריה. בנאי הפיק את האלבום זהבה – טיפת מזל. שיר הנושא הפך להמנון ובמרוצת השנים הוא נחשב לאחד מהלהיטים הקלאסיים של כל הזמנים. טיפת המזל שביקשה נענתה במטר גשמי ברכה.
הצלחתה של בן בישרה על ההשתלטות המתקרבת של המוסיקה הטורקית והערבית. הרפרטואר שלה נשען בעיקר על לחנים טורקיים ושירי חאפלה מרוקאיים. כשנה לאחר מכן הוציאה זהבה את אלבומה השני, איזה מן עולם, שזכה גם כן להצלחה גדולה. האלבום נתן אות לפריחה גדולה של הז'אנר הטורקי והערבי. בן יצרה לעצמה גל של מתחרות כמו ענת "המהממת", נטלי, לימור חן ואפילו אחותה התאומה, אתי לוי, עמה ביצעה את הדואט "את לא היא". אף אחת מהמתחרות לא זכתה להצלחה דומה לזו של בן, למרות שהצלחתה הביאה גם להן הצלחה מסוימת.
באלבום שיצא שנה לאחר מכן נענתה בן ללחץ הקהל וביצעה את שירה הקלאסי של אום כולתום "אינתא עומרי". התגובות היו נלהבות. הקהל יצא מגדרו בהופעות, רבים מצאו דמיון בין השתיים ובן זכתה לכינוי "אום כולתום הישראלית". למרות זאת, דווקא אלבום זה סימן את תחילתה של דעיכה בקריירה של זהבה בן. גם הצלחת הסרט "טיפת מזל" בכיכובה, לצד זאב רווח, לא תרם לנסיקת הקריירה שלה. היא הוציאה אלבום שירי ילדים, הבובה זהבה, שכשל, וניסתה לצאת במופע יחיד. הקהל לא אהב את זה. הוא אהב אותה בחאפלות, במרחק נגיעה ממנו. בשנת 93' היא הופיעה בקדם ארויזיון עם השיר "דף חדש" שהגיע למקום האחרון. אלבומה, גשם בוכה, שכלל את "דף חדש", היה אהוד בקרב חובבי המוסיקה המזרחית, אך לא זכה להצלחה בה זכו קודמיו. היא יצאה עם האלבומים מביטה קדימה ותעצרו את העולם שכשלו. היא המשיכה להופיע ולהוציא אלבומים, אבל מעמדה ככוכבת על נפגע.
לאורך הקריירה ניהלה בן דיאלוג עם סגנונות מוסיקליים מגוונים. למרות שנשבעה אמונים למוסיקה המזרחית בשיר "מלכת המזרח" באלבום איזה מין עולם, איכויותיה המוסיקליות המדהימות גירו אותה להתנסויות חדשות. ייתכן מאוד שזו הסיבה ליחסי האהבה שנאה שלה עם הקהל.
בשנת 96' החל כוכבה של שרית חדד לדרוך, ונראה כי הסתמן מאבק על השליטה בכתר. חדד החלה לצבור תאוצה ואולי עובדה זו היא שגרמה לבן להתעורר. חברת "הליקון" הוציאה את האלבום זהבה בן –אינתא עומרי, שהוקלט במהלך הופעתה עם התזמורת הערבית של חיפה בניצוחו של סוהיל רדואן. האלבום שכלל את הגירסה המלאה של השיר "אינתא עומרי" היה אחד המרשימים ביותר שנעשו בתעשיית המוסיקה המקומית. במקביל היא הוציאה אוסף משולש שכלל אלבום שכולו שירים בערבית של זמרות כמו אום כולתום, פיירוז, וורדה ושירי חאפלה מרוקאים.

ב – 98' היא חתמה חוזה הפקות עם חברת "MCI" על הפקת שלושה אלבומים משירי זוהר ארגוב. בנוסף יצא סרט דוקומנטרי על חייה ככוכבת, "כוכב אחד לבד". בעקבות הסרט יצא האלבום כוכב אחד לבד עם הלהיט "הוא פגע בי אימא" שהחזיר את בן לפסגה.
למרות ההצלחה לא חששה בן להמשיך עם פרוייקטים מוסיקליים לאו דווקא מזרחיים. היא הוציאה את האלבום זמר שלוש התשובות בחברת "NMC" שמכר למעלה מ – 20 אלף עותקים. האלבום היה ברובו חידושים לשיריה של רבקה זוהר. הרעיון נולד בעקבות הצלחת הביצוע "זמר שלוש התשובות" שהוקלט לפרוייקט עבודה עברית. בנוסף לשירי רבקה זוהר צורף הלהיט "אהבה אסורה" מפסקול הסרט הישראלי "אהבה אסורה".
באותה שנה קיבלה על עצמה בן את אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בקריירה שלה, להיפרד ממנהלה האישי, אלי בנאי. במהלך כל השנים בהן עבדו השניים יחד היו שמועות על חוסר שביעות רצון של הזמרת ממנהלה. הקשר שנמשך למעלה מעשר שנים הגיע לסיומו ובן חתמה על חוזה עם המפיק חיים סלוצקי. המעבר למשרדו של סלוצקי לא היטיב עמה, בלשון המעטה. בן איבדה את הקשר שלה עם המועדונים והאירועים המשפחתיים. המעבר שלה למשרד גדול אמנם הביא אותה להופעות בהיכלים ובפני קהלים גדולים, אבל אל הגרעין הקשה של הקהל שלה היא לא הצליחה להגיע. תוך זמן קצר חזר אלי בנאי על תקן מנהלה האישי במשרד הפקות בבעלותה של הזמרת. הקשר עם חיים סלוצקי נשמר והוא האחראי על המופעים הגדולים.
האלבום שיצא לאחר מכן נקרא מלך אמיתי (2000). גם הוא יצא בהפקת חברת "NMC" והיה לאחד מאלבומי הזהב המהירים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית. האלבום נמכר בלמעלה מ – 20 אלף עותקים בסוף השבוע שיצא לחנויות. בן סיפרה בראיונות כי זה היה האלבום הראשון בקריירה שלה שהיא היתה מעורבת בו מבחינה אמנותית מתחילתו ועד סופו. היא בחרה את השירים, ואת המוסיקאים עימם רצתה לשתף פעולה.
זהבה בן היא אחת מאותם אמנים בודדים שאינם חוששים להביע את דעתם הפוליטית. ב-1996 ביצעה יחד עם דנה ברגר את שיר הבחירות של מרצ. ב-1997 נבחרה על ידי רשת הטלוויזיה הצרפתית 1 RT כאשת השנה על פעילותה למען קידום השלום. היא נסעה למצרים לצורך הפקת אלבום עם מלחינים מצריים וכמובן לא חדלה להופיע ביריחו, בית לחם ובמקומות מסוכנים נוספים כמחווה לשלום.

בשנת 2002 הוציאה בן את האלבום בתוך הלב, שהופק וזכה לעיבוד מוסיקלי של יעקב למאי. באלבום נכללו שירים פרי עטם של ישי אמיר, שמעון בוסקילה, אהוד מנור, ליאור פרחי ויוסי גיספן.

בשנת 2003 הוציאה בן שני אלבומים במקביל, עם שירים חופפים בחלקם. הראשון, בית אבי (שהפיק ראובן פינטו), היה אלבום של חידושים לשירים עבריים מן הקאנון, דוגמת "הנסיך הקטן", "היו לילות", "הרעות", "בן יפה נולד" ו"שלווה", כולם בעיבודים תזמורתיים. השני, גירסאות לרוז, הופק על ידי איש המוסיקה האלקטרונית חיים לרוז. לרוז לקח שירים דומים לשירי בית אבי, אך הלביש אותם בעיבודים אלקטרוניים עכשווים. לאחר צאת האלבומים סיפרה בן שאלבומה הבא יכלול שירים מקוריים בסגנון מזרחי.
ואכן כך היה. בפסח 2004 הוציאה בן אלבום הנושא את שמה, ובו 14 שירים שנכתבו, בין השאר, על ידי דוד זיגמן, ישי אמיר, יוסי גיספן, שמעון בוסקילה, שמואל אלבז ועוזי חיטמן. באלבום נכלל גם השיר "Y'mama", שכתב והלחין נביל חלידי.

מעט אחרי צאת האלבום, שנכשל במכירות, התפוצצה פרשה שאף אחד לא ישכח: בן נקלעה למצב כלכלי קשה, לא שילמה את המשכנתא למשך כמה חודשים, ובנק לאומי למשכנתאות אף איים לפנות אותה מדירתה, ביחד עם בנה. כל זה קרה לאחר שעזבה בשנית את אמרגנה המיתולוגי אלי בנאי, בעקבות - שוב - טענות על ניצול ועושק כספי. "ניצלו את התמימות שלי. בלילות הרטבתי את הכרית בדמעות על מה שעשו לי", סיפרה בן בראיון לידיעות אחרונות.
ביולי 2005 התגייסו מספר אומנים על מנת להעלות הופעה שהכנסותיה יועברו לזהבה בן, על מנת לסייע בכיסוי חובותיה: דייוויד ברוזה, ארקדי דוכין, אתניקס, עידן רייכל, מיכה שטרית, שלומי סרנגה, כנסיית השכל, אהוד בנאי, אפרת גוש, יוני בלוך ואסטרל פרוג'קשן. בסופו של דבר רוב הרווחים במזומן - 20 מתוך 29 אלף ש"ח - נגנבו מרכבו של סמנכ"ל הרפרטואר המקומי באן.אם.סי, חיים שמש, והטרגדיה המתמשכת של הזמרת הוותיקה רק הלכה והעצימה.
המנהל הבא של בן היה ראובן פינטו - נגן שליווה אותה במשך שנים רבות, ועכשיו ערך הסבה חלקית גם לניהול. בן עזבה את חברת התקליטים אן.אם.סי, וביחד הוציאו השניים, ללא גב מסחרי רציני, שני סינגלים לקראת אלבום עתידי - "אושר" ו"שריפה" - אולם הביקורות קטלו, הרדיו התעלם כמעט לחלוטין, ובסופו של דבר הוחלט לגנוז את שני השירים ולהתחיל את הכל מההתחלה.
אותה התחלה הגיעה גם מכיוון אחר: אחרי שבן ופינטו הבינו שהשילוב ביניהם לא עובד הם נפרדו, ולמשבצת הניהול נכנס עוזי שלום - איש עסקים שלא הגיע כקודמיו מהקלחת המזרחית המהבילה. תוך זמן קצר נתפר עבור בן סטיילינג חדש, מיתוג תדמיתי משופר וחף ממסכנות, ואפילו שמה האומנותי הפך לזהVה בן.
במרץ 2007, לאחר מספר סינגלים שיצאו לרדיו, שוחרר אלבום הקאמבק של בן - "ללכת עם האור". הוא הופק היטב, היה מושקע בהחלט, וכלל את הלהיטים "ללכת עם האור", "שאני איתך" (עם עופר לוי), "מכולת" (עם ארקדי דוכין), וכן דואט ראשון עם זאב נחמה מאז ימי "קטורנה מסאלה" - "משקר".

נסים סרוסי

תחילת הדרך
נסים סרוסי בלט כזמר מגיל צעיר והוריו קיוו שיהיה חזן, אך הוא העדיף לשיר להיטים באנגלית וצרפתית. ב1962 עלתה משפחתו ארצה וגרה ברחובות. ב1963 קנה גיטרה והקים להקת קצב ראשונה, הנמרים. שנה לאחר מכן הוא הוביל כזמר וגיטריסט את הגולדפינגרז, עם האורגניסט יעקב נגר, המתופף דוד "רינגו" מלכה והזמר והגיטריסט הנוסף גבי שושן. בדרך כלל סרוסי היה אחראי על השירים הצרפתיים ברפרטואר הלהקה ושושן על האנגליים. הגולדפינגרז זכתה להצלחה רבה בהופעותיה באזור רחובות, ראשון לציון ונס ציונה. אחד משיאי ההצלחה היה ב1965 בתחרות להקות שאירגן "עולם הקולנוע" בהיכל הספורט בתל אביב. הלהקה שרה את "מגפיים אלה נועדו להליכה" ו"ברברה אן" וזכתה במקום הראשון.
ב1967 עזב סרוסי את הגולדפינגרז והקים את להקת הזרים, שגם היא זכתה להצלחה נאה, עד שסרוסי נאלץ להתגייס ולצמצם את פעילותו בלהקה לחופשות מיוחדות. למרות שהיה כוכב גדול, הוא לא הצליח לשכנע את שלטונות הצבא לתת לו להיבחן ללהקה צבאית ולכן שירת בגולני, ובכך נזרעו זרעי התסכול שליווה אותו בראשית הקריירה העצמאית שלו. עם זאת, מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו שיכנע את מפקדיו לאפשר לו לסייע לה בכסף שהרוויח בהופעות בסוף השבוע עם הזרים. באמצע 1968 הסידור הזה לא עבד, וסרוסי, שנפקד מהצבא כדי להופיע, ישב בכלא שש (שם כתב את "איני יכול" כמין תגובה בעברית ללהיט האיטלקי "אקי"). אחר כך הוא שוחרר משירות סדיר, אך המשיך לשרת במילואים כזמר. גם אחרי השחרור הופיע סרוסי עם הזרים (בהרכב שכלל גם כלי נשיפה), ואחר כך עם להקת הקולות הגבוהים, להקת הבית במועדון "קליפסו" ברמלה.
קריירת סולו
באמצע 1970, בדרך להופעה ברמלה, סרוסי נפצע קשה בתאונת דרכים, והקריירה הבימתית שלו נעצרה לחודשים רבים. כשיצא מבית החולים חש שבנגינה בלהקת קצב אין עתיד כלכלי, והוא החל לנהל בוטיק, בו פגש את מי שהפכה לאישתו. הוא בכל זאת לא ויתר על חלומו להצליח כמוסיקאי וניסה לעניין מפיקים בהקלטות דמו לשיריו "איני יכול" ו"מול חלון ביתי". איש לא האמין בסיכוייו להצליח כסולן, פרט לבעז שרעבי, שהתלהב משירתו והפגיש אותו עם המוסיקאי ירון גרשובסקי. המפגש הזה שינה את הקריירה של סרוסי: גרשובסקי עיבד את שיריו לתזמורת גדולה בסגנון פסטיבלי "סן רמו", ולסרוסי היו סוף סוף הקלטות שניתן להשמיע ברדיו. הוא הקים חברת הפקות עצמאית ("אמני ישראל") והוציא באמצע 1973 תקליטון ראשון, עם "איני יכול" ו"מול חלון ביתי". אחרי יותר מארבע שנים של היותו מוכר רק לבאי הדיסקוטקים הפך "איני יכול" ללהיט גדול גם ברדיו. כך קרה אחרי מלחמת יום הכיפורים גם לשירים הכי רוקיים שהקליט סרוסי: "אשליות" (מ' דוד כלפון, ל' סרוסי) ו"מה עוללת לי נערה" (מ' ול' סרוסי). הצלחת מכירות התקליטונים הביאה בסוף השנה להוצאת אלבום הבכורה של סרוסי, מצעד הפזמונים של נסים סרוסי, אלבום שלא היה בכלל של מוסיקה מזרחית אלא כלל, בהפקה התזמורתית העשירה של גרשובסקי, בעיקר שירים מתוקים בסגנון שירי סלואו צרפתיים ואיטלקיים של שנות ה-60. מלבד שני השירים שכבר יצאו כלל האלבום להיטים נוספים שהלחין סרוסי: "גברת רובינשטיין", "אמא", "פרידה אחרונה" (מ' יוסי בכר) ועוד.
מול פרץ הנעורים וחדשנות הצליל של הרוק הישראלי המעודכן (מאריק איינשטיין ועד כוורת) נשמעו צליל שיריו של סרוסי וגישתו מיושנים במקצת, ולמרות שאלבומו הצליח מאוד במכירות, הוא זכה לפחות תשומת לב בתוכניות פופ או רוק.
במקביל לפעילותו כזמר סרוסי גם הפיק ב"אמני ישראל" אמנים נוספים: דודו אלהרר, ג'קי בראון, דרור להט, איזקיס, הקולות הגבוהים ואחרים.
ב-1974 היה סרוסי שותף ליצירת סרטו של גורג' עובדיה "יום הדין". הוא כיכב בסרט והלחין את הפסקול. בסוף השנה, במקביל ליציאת הסרט למסכים, יצא אלבומו השני של סרוסי, שכלל שירים מתוך הסרט וקטעים נוספים, ביניהם, לראשונה אצל סרוסי, גם שיר יווני ברוחו, "לברוח מהעצב". את כל שירי התקליט סרוסי הלחין, בכר כתב מילים (פרט ל"תפילה" שכתב תסריטאי הסרט, שמואל אמיד) ובני נגרי עיבד, ביניהם "סוף הדרך", "אם סיסרא", "אשת חלומות" ו"בלילה הזה". שניים משירי התקליט בוצעו על ידי כוכבת פסטיבל הילדים אירית ענבי.
זמן קצר אחרי הוצאת האלבום הקליט סרוסי שניים משירי האלבום הראשון בגרסאות בצרפתית (בתרגום אריה נקש): "Je Ne Peux Pas" ("איני יכול") ו"Maman" ("אמא"). הוא הופיע באותה תקופה בליווי הברנשים העליזים, אך חלם על קריירת סולו בצרפת, בדומה לזו של מייק ברנט ז"ל, והחל לתכנן את המעבר לחו"ל. התחושה שכאן לא יוכל לפתח עוד את הקריירה שלו גברה כשהתראיין בתוכנית טלוויזיה של ירון לונדון, שתמה איך זמר "נמוך ולא מלך היופי", כהגדרתו, יכול לזכות להצלחה. בניגוד למה שנדמה, סרוסי לא נעלב (לדבריו, הוא שמח שניתנה לו הזדמנות להופיע בטלוויזיה, ורק אחר כך שיכנעו אותו שהראיון היה מעליב), והוא גם לא עזב את הארץ בעקבות הראיון הזה, אלא רק לאחר שנה נוספת ומאוד מוצלחת בקריירה שלו (שכללה, בין השאר, "סולחה" עם לונדון).
באמצע 1975 השתתף סרוסי בפסטיבל הזמר הישראלי, שהופק באופן חד פעמי בהפקה פרטית (של אברהם דשא "פשנל") ולא על ידי רשות השידור. סרוסי זכה במקום הראשון עם "שיר פרטי" (מ' אילן גולדהירש, ל' סרוסי, ע' מרטין מוסקוביץ). חודשים אחדים לאחר מכן הוא השתתף בפסטיבל טוקיו, שם שר את "טוב לי טוב לי" (מ' גולדהירש, ל' סרוסי, ע' מוסקוביץ). הביקור ביפן נתן את ההשראה לשם אלבומו השלישי, שיצא באותה שנה, מטוקיו באהבה. האלבום כלל את שני שירי הפסטיבלים לצד לחנים נוספים של סרוסי, שפרט ל"איש עם אוטו אוטומטי" (מ' גולדהירש) לא הושפעו מהביקור ביפן, ביניהם "בקשה" (מ' סמדר שיר), "מהים אל האגם" (מ' זלמן שז"ר), "אהבה על תנאי" ו"יש לנו תינוק חדש" (מ' בכר). בעיבודי השירים התחלק סרוסי עם מוסקוביץ, רוני וייס ואחרים. התוצאה הייתה אלבום פחות מגובש (בוודאי פחות מהראשון) עם פחות להיטים.
קריירה בחו"ל
דווקא בתקופה ההיא, ימי המהפכה המזרחית במוסיקה הישראלית (לצד מהפכת הרוק), החליט סרוסי להקדיש את זמנו לפיתוח הקריירה שלו בחו"ל. הוא עבר להתגורר בצרפת, הופיע בעיקר בפני יהודים בפריז ויצא משם להופעות מצליחות גם בבלגיה, הולנד, קנדה וארה"ב. עם זאת הוא שמר על קשר עם ישראל. ב1977 הוא הקליט בצרפתית שיר געגועים, "ירושלים", ושנה לאחר מכן הקליט בעיקר בצרפת וגם בישראל אלבום שלם בעברית באותו שם.
האלבום ירושלים כלל את לחניו של סרוסי בעיבוד ניקולס לברנוס ולוסיאן לבוט, ששילבו בעיבודיהם רומנטיקה ספרדית ונגיעות דיסקו, ביניהם "ירושלים" (מ' בצלאל אלוני), "חזרי" (מ' שיר), "חג לי" ו"היכן החברים" (מ' סרוסי) ושני קטעים שסרוסי לא הלחין, עיבוד ל"It’s Now Or Never" שהפך ל"בוקר הפציע" (מ' שיר, ל' די קפואה) ו"מאמא". שני שירים נוספים עובדו על ידי יגאל חרד: "נדודים" (מ' אלוני) ו"הנה בא השלום" (מ' חיים אברון).
גם אחרי הוצאת האלבום ירושלים המשיך סרוסי להופיע בעיקר בחו"ל, וביקר גם בישראל מדי פעם להופעות וראיונות. הוא הקים בפריז חברת הפקות עצמאית, "Ness Music", שעסקה בהפצת מוסיקה יהודית וישראלית בצרפת וברחבי אירופה. סרוסי הוציא בחברה זו ב1992 אלבום חמישי, אתמול היום ומחר, ובו גרסאות חדשות ל"איני יכול", "אשליות", "אמא" ועוד לצד שירים חדשים.
ב1998 הקליט סרוסי גרסה עברית לשיר "A Chi" שהיה השראה ל"איני יכול". בעברית קרא לזה הכותב אלי קפה "חכי". באותה שנה, בפרויקט עבודה עברית, הצדיעו רמי פורטיס ושלומי ברכה לסרוסי בחידוש שירו "אשליות".
ב1999 יצא בישראל (ב"אן-אם-סי") אלבום כפול: נסים סרוסי - להיטי זהב - ההקלטות המקוריות, בו קיבץ העורך, אילן בן-שחר, כמעט את כל הקלטותיו של סרוסי, 41 שירים בסך הכל. בתוך העטיפה, ב"מכתב למאזין" שכתב סרוסי, חוזרת הטענה על קיפוח מתמשך, וכך גם בכתבות בעיתונות שקידמו את הוצאת האלבום. ובכל זאת נדמה שגם שנים רבות אחר כך הנושא נותר לא פתור: האם מיעוט השמעות שיריו של סרוסי (אחרי "איני יכול" ו"אשליות") נבע מגזענות (שהרי סרוסי לא שר מוסיקה מזרחית) או מרתיעה משירתו של סרוסי (שהרי על עובדת היותו זמר גדול אין עוררין), או אולי מסגנונו (אצלנו העדיפו רוק על שמאלץ) או כיוון שהשירים היו פחות טובים (אבל הרבה אנשים כן אוהבים אותם), או שאולי ככה זה בחיים, לאלילי פופ יש רגעי שיא ויש גם נקודות שפל.

שימי תבורי

תבורי נולד כשמשון טווילי ב-1953 וגדל בצריף בנס ציונה עם ששת אחיו. בנערותו התפרנס מעבודת צבעות אצל אחיו. הוא שר בזמן שצבע וחולם על קריירה בזמרה. כשבגר, החל להופיע במועדונים ובשמחות. כאשר שר בחתונה אחת את "אשליות", שהתפרסם בביצועו של נסים סרוסי, שמע אותו כותב השיר, דוד חלפון, שהתלהב מקולו וכשרונו של הזמר הצעיר. חלפון הציע לתבורי ליצור קשר עם חייל משוחרר שכותב שירים, בשם עוזי חיטמן. שיתוף הפעולה בין השניים הביא לפריצה הגדולה של תבורי.

חיטמן כתב לתבורי את "אין לי אהבה", הלהיט הראשון שלו משנת 1977. יחד עבדו השניים על אלבום הבכורה של תבורי, רציתי שירים לתת לעולם, שיצא בהמשך השנה, וגרם שערורייה קטנה כשהתגלה שעל עטיפתו רואים את תבורי ולצידו בחורה עירומה המצולמת מן הגב - העטיפה צונזרה ונגנזה. לאחר צאת האלבום החלה תקופה עמוסת להיטים עבור תבורי - באותה שנה הוא זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר "שחורה ונאווה". שנה אחר כך, זכה במקום השני בפסטיבל עם השיר "כינור דוד" שכתב לו אביהו מדינה, ובשנת 79', זכה במקום הראשון עם השיר "משה", גם הוא פרי עטו של מדינה. שנתיים אחר כך, בשנת 81', זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "ברכנו". לדבריו, מדינה הציע לו באותה שנה שיופיע עם השיר "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר המזרחי. תבורי העדיף להופיע במקום במועדון בניו יורק, והזוכה הגדול מן התהליך היה זוהר ארגוב, שהשיר הפך אותו לכוכב על.

בניו יורק פגש תבורי בצעירה אמריקאית בשם ג'ניפר ג'וסלין, והשניים נישאו תוך שבועיים וחזרו יחדיו לארץ. לאחר שנולד בנם הבכור הציג תבורי לראווה את משפחתו החדשה בקליפ שנעשה לשיר "אלירן".

בשנת 83' הוכיח תבורי שמזלו שפר עליו גם בתחום משחקי המזל, והוא זכה ב-145 אלף שקלים בטוטו.

אחר כך, כאמור, תפסו חייו האישיים את הכותרות הראשיות: גירושיו מג'ניפר לאחר שנולדו שלושה בנים; נישואיו לאביבה אזולאי בת ה-17, בתו של מי שבא לעקל את רכושו של תבורי מטעם ההוצאה לפועל;

בשנת 1993 השתתף בקדם אירוויזיון בשירו "חי את מה שיש".

בשנת 1998 יצאה גירסה מחודשת ל"לילה בלי כוכב" שיצאה בסינג'לה, בעקבות הפוש שנתן הפרומו לטלעד. באותו דיסק היתה גם גירסה אינסטרומנטלית בשם "לילה עם כוכב" שעשה יובל שפריר.

בתקופה שבין סוף 1999 לתחילת 2000 הוציא תבורי 3 אלבומים: את האלבום הכפול להיטי זהב, בעריכת אילן בן שחר; האלבום תמיד רומנטי, ובו 12 חידושים לשירים עבריים העוסקים באהבה (פרי עטם של יהודה פוליקר, בעז שרעבי ואחרים); ואלבום כפול בצרפתית בשם אוריינטל טמפו, עם שירים חדשים, וחידושים מתורגמים מעברית. הסינגל הראשון מן האלבום בצרפתית נקרא גם הוא "אוריינטל טמפו" והוא נכתב על ידי המוסיקאי הצרפתי מישל פיזזי.

בשנת 2003 זכה תבורי לכבוד מיוחד: מופע בבנייני האומה בירושלים, לציון 30 שנים לקריירה שלו במסגרת פסטיבל ישראל, בהשתתפות אמנים שונים, ביניהם אביהו מדינה, עוזי חיטמן, ציון גולן, אבי טולדנו, רון שובל, מושיק עפיה, גבי שושן, שרי, עוזי פוקס, חופני, מרגלית צנעני ולהקת "חמסה".

שלומי שבת

שבת התחיל את הקריירה בארצות הברית כזמר במועדונים של יהודים שירדו מהארץ.
ב – 88 הוציא את אלבומו הראשון מן החושך חזרתי, בהפקת "האחים ראובני". האלבום הראשון יצא אמנם בחברת תקליטים בעלת אופי מזרחי, "האחים ראובני", אבל היה בו נסיון לשלב השפעות רוק במוסיקה מזרחית, קו שאפיין את שבת בכל השנים הראשונות לפעילותו. בחלק ניכר מהההקלטות בהן השתתף בתקופה ההיא הוא נתן את "הצבע המזרחי" להפקות מערביות. זה קרה לו גם בגלל הקשר הטוב שהיה לו עם ארקדי דוכין ומיכה שטרית מהחברים של נטאשה. לאה שבת, אחותו של שלומי, היתה בת זוגו של דוכין, והקשרים החברתיים הביאו לעבודה משותפת. דוכין כינה את שלומי שבת באותה תקופה "אחי הגדול" ותמך בו מבחינה מוסיקלית.
ב-1989 הקליט שבת את השיר "בגלל הרוח" (מ' מיכה שטרית, ל' לאה שבת) שפרץ עבורו את הדרך. הוא הקליט אז גם את "שנה חדשה" (מ' שטרית, ל' ארקדי דוכין). את שני השירים עיבד דוכין, והוא גם זה שניגן בהקלטה ברוב הכלים. שני שירים אלה, בתוספת שירים יותר מזרחיים ברוחם (בעיבוד ננסי ברנדס), בעיקר כאלה שכתב או הלחין יוני רועה, השלימו את אלבומו השני בגלל הרוח (1990). בין להיטי האלבום היו "נשירה" ו"חופשי ומאושר" (מ' ול' רועה) ושיר אחד ששבת הלחין בעצמו "מנגינות חיי" (מ' רועה). העשייה של שבת לא זכתה להכרה עד יציאת אלבום זה. רבים ממעריצי שבת היו משוכנעים שזהו אלבומו הראשון. בעקבות יציאת האלבום הפך לכוכב ענק גם בז'אנר המזרחי וגם בז'אנר המערבי.
בשנה זו גם השתתף שבת בשירת מאוול טורקי ברוחו בשיר "הצילו" שהקליטו החברים של נטאשה. הלהקה אף אירחה את שבת בחלק מהופעותיה. באותה שנה הוא שר עם בועז שרעבי, ארקדי דוכין ולאה שבת את השיר "מקום בלב" (מ' אהוד מנור, ל' דוכין). הוא אף התארח באלבום אטרף 2 של להקת אטרף, בחידוש לשיר הדרום אמריקני העממי "לה במבה", שהפך במלים של יוני רועה ל"יום סבבה".
בראשית 1991 השתתף שבת בתחרות ה"קדם אירוויזיון" עם השיר "מכאן" (מ' אבי דור, ל' יגאל בשן).
מאוחר יותר באותה שנה הקליט את אלבומו השלישי אל תלכי רחוק מדי (בהפקת והפצת "בן מוש"). באלבום ביצע מגוון סגנונות מוסיקליים ובעיקר סגנון דרום אמריקאי. ארקדי דוכין עיבד את "אל תלכי רחוק מדי" (מ' ול' לאה שבת), "על הרציף" (מ' נורית בת שחר צפריר, ל' ארקדי דוכין), חידוש ללהיט הוותיק של אפרים שמיר "מיקה" (מ' ול' יאיר רוזנבלום) וגם שיר ששבת כתב והלחין "האם הוא חולם". שבת גם ביצע באלבום קטעי סלסה ומוסיקה לטינית כ"הילולה" (שכתב יוני רועה, על פי לחנים של הג'יפסי קינגז ושירים איטלקיים), "על סל, סלים" (מ' זאב נחמה, ל' וע' זאב נחמה ותמיר קליסקי) בו השתתף נחמה, סולן אתניקס בשירה, "בזכות הסלסה" (מ' אהוד מנור, ל' יורם צדוק) וגם "יום סבבה" בהקלטה מהאלבום של אטרף.
ב-1993 יצא אלבומו של שבת שעה אחת ביחד , הפעם בחברת התקליטים "הד ארצי", בהפקה מוסיקלית של ארקדי דוכין ובניהול אמנותי של מיכה שטרית. ז'אן פול זימבריס, מתופף החברים של נטאשה, השתתף בעיבודים וחברי הלהקה השתתפו בנגינה. בין שירי האלבום היו "נדנדי" (מ' שטרית, ל' דוכין), "אל תאבד את הילד" (מ' ול' שטרית), דוכין גם כתב מלים ללחן עממי ארמני "אור לילי", שטרית כתב מלים לשיר הפרסי "אור ירח משגע" ולשיר הטורקי "אוליה" בו גם השתתף בדקלום. לאה שבת כתבה והלחינה את "איך אני", "הימים כמו רכבת" ו"אל תלכי רחוק מדי". בצד המזרחי בלטו "סטאללה" (מ' יוני רועה, ל' יווני עממי) וחידוש ללהיטו של זהר ארגוב "מה לך ילדה" (מ' ול' משה נגר). יזהר אשדות הפיק מוסיקלית ועיבד גירסת רמיקס ל"אוליה" שצורפה גם היא לאלבום. למרות איכותו הגבוהה, האלבום לא זכה להצלחה, ושבת ויתר על הנסיון להצליח בקרב הקהל המערבי והתרכז מאז בקהל המזרחי. הוא בחר בדרך אישית ולא מקובלת בתחום (פחות יווני-טורקי, יותר מקורי עם השפעות ספרדיות).
בפסטיגל 1994 שר שבת את "לנצח צעירים" (מ' אסף מרום, ל' שלומי שבת).
ב-1995, באלבום שירים מלילה גוב מתוכנית הטלויזיה של גידי גוב, נכלל דואט של גוב ושבת בחידוש ללהיט הוותיק "מה הוא עושה לה" (מ' יוסי גמזו, ל' קרוסונה, ע' עדי רנרט).
ב-1997 בעוד אלבום שירים מלילה גוב שר שבת עם גידי גוב את "האם האם האם" (מ' חיים חפר, ל' סשה ארגוב) ועם גוב ולאה שבת את "כולם יודעים" (מ' ול' אהוד בנאי). שניהם בעיבוד שם טוב לוי.
באותה שנה השתתף שבת בשירת קולות באלבומה של לאה שבת צל הלב תקין.
ב-1998 יצא אלבומו החמישי של שבת שלומי שבת בחברת התקליטים NMC. אוהד דקל הפיק את האלבום, שבת ודקל עיבדו באוירה ספרדית-צוענית. שבת הלחין את כל השירים פרט לאחד, "דם ספרדי" שכתב יוני רועה ללחן של מנואל אוטז. הבולטים בשירי האלבום היו "צל קנה הסוף" (מ' צרויה להב), "איפה את אהבתי" (מ' יעקב רוטבליט), "כמו שהיית" (מ' יאיר לפיד) וכמה שירים שכתבה עדית פאנק, ביניהם "מתוקים". את הקרדיט על כתיבת המלים ל"תינוקת קטנה" נתן שבת לבתו מנור ואת האלבום הוא הקדיש לה ולבנו אביהו.
ב-1999 באלבומה של ריטה "תפתח חלון" השתתף שבת, ביחד עם ריטה, בהלחנת הקטע "מהוואל".
באותה שנה השתתף שבת באלבום דרבוקה ישראלית (קלסיקה ישראלית מסולסלת) שהפיק דודו אלהרר ביחד עם גלי צה"ל. שבת חידש בעיבוד תמיר הרפז את "לילה" (מ' ול' שלום חנוך) ואת "סליחה" (מ' אהוד מנור, ל' מתי כספי).
שבת מבצע ג'ינגלים ופרסומות רבים. הוא ביצע את שיר האליפות של מכבי תל אביב, למרות היותו אוהד בית"ר, ואת שיר הקמפיין של הימין בבחירות לראשות הממשלה ב –96, למרות שהוא תומך שמאל. "אני עושה את זה כמקצוען. בסך הכל אני חי מזה", אמר שבת.
הוא הירבה להלחין עבור זמרים אחרים ולבצע דואטים עם זמרים כמו גידי גוב, יואב יצחק, אבי סינואני, חנן יובל וכמובן ליאור נרקיס ב"לכל אחד יש". את הדואטים קיבץ בראשית 2001 לאלבום בשם חברים ובו גם דואט עם שלומי שבן.

בשנת 2003 הוציא שבת את האלבום זמן אהבה. בהמשך השנה הוציא את "נשמה אבודה", שיר הנושא למופע "שמים סוף לסמים ולאלימות" שנערך ביום הסמים הבינלאומי בהיכל התרבות. בקיץ של אותה שנה, הפך השיר המקפיץ "בחוף של טראפטוני", מתוך זמן אהבה, ללהיט רדיו.

בשנת 2005 זכה שבת להצלחה דווקא לא בזכות שיר שלו: החידוש של שבת ל"מי אוהב אותך יותר ממני" של ארקדי דוכין נכלל בקמפיין פרסומי נרחב של חברת סלקום. התוצאה היתה להיט גדול, שזיכה את שבת (למרות שלא חיבר את השיר) ואת דוכין בפרס "רינגטון פלטינה כפול" בטקס פרסי "רינגטון הזהב" הראשון.

באותה שנה שחרר אלבום הופעה כפול - "שלומי שבת בקיסריה", בו התארחו סאבלימינל והצל, שירי מימון, לאה שבת, פבלו רוזנברג ויוסי אזולאי. האלבום סיכם את הגיחה הראשונה שלו לקיסריה - הישג עליו חלם שנים רבות.

ב-2006, בהמשך להצלחת הענק של אלבום הדואטים שלו "חברים", שחרר שבת את "חברים 2", שהיה הרבה יותר מלוטש, מוקפד, מלא אומנים מוכרים, אבל עם זה הצליח הרבה פחות. בדיסק התארחו שלישיית מה קשור, גליקריה, איציק שמלי, גד אלבז, שירי מימון, ליאור נרקיס, פבלו רוזנברג, משה פרץ, אבי ששון, שיר לוי ועוד. באותה שנה התנסה לראשונה שבת בתחום המשחק, במסגרת המחזמר "כמו בסרט", והופיע לצדם של יהורם גאון, גולן אזולאי, הראל מויאל, עדי כהן, מיקי קם, ניצה שאול ועוד.